גד פרומקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בקרת זהויות |
|||
שורה 47:
עם הקמת מדינת ישראל ב-[[1948]], היה פרומקין ותיק השופטים בארץ ישראל והיחיד שכיהן בבית המשפט העליון, ונראה מועמד טבעי להמשיך לכהן בבית משפט זה. עם זאת, באופן מפתיע, לא מונה לתפקיד.
לאחר החלטת [[האו"ם]] על הקמת [[מדינת ישראל]] ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]], הקימו מוסדות היישוב את [[ועדת המצב]], שתפקידה היה לארגן את מוסדותיה של המדינה החדשה. במסגרת הוועדה פעלה [[המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים|המועצה המשפטית]] בראשותם של [[מרדכי עליאש]] ו[[דב יוסף|ברנרד ג'וזף]], שתפקידה היה להכין את מערכת המשפט. ב-[[16 במרץ]] [[1948]] נמסר למועצה [[מסמך השופטים
בסופו של דבר, הטילה [[מועצת המדינה הזמנית]] על [[שר המשפטים]] הראשון, [[פנחס רוזן]], להמליץ בפניה על מועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, וזה החליט כי מועמדו לתפקיד [[נשיא בית המשפט העליון]] הוא שותפו, משה זמורה. זמורה, שהיה עדיין מסוכסך עם פרומקין, הודיע לרוזן כי לא יסכים לכך שגם פרומקין יכהן כשופט בבית המשפט העליון. רוזן טען בפני הממשלה כי החליט שלא למנות את פרומקין בשל האמור באותו מסמך סודי. לפי מקורות שונים, רוזן אף טען כי הוא עצמו ייצג לקוח שניסה [[שוחד|לשחד]] את פרומקין, ושפרומקין החזיר לו את הכסף לאחר שלא הצליח להטות את המשפט לטובתו, ואולם יש מחלוקת בין [[היסטוריון|היסטוריונים]] באשר לאמיתותם של דברים אלה.
|