מקוואות באירופה בימי הביניים – הבדלי גרסאות

'''[[מקווה|מקוואות]]''' לצורך [[טבילה (יהדות)|טבילה]] רווחו ב[[אירופה]] ב[[ימי הביניים]]. מחקר [[פלאוגרפיה|פליוגרפי]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] מצא שרידי מקוואות באירופה מימי הביניים המעידים על רציפות בשמירת נוהגי הטהרה של עם ישראל במשך השנים.{{הערה|יוסף שנברגר, '''מקואות''', (ירושלים: מרכז, 1974), עמ' 6}}{{הערה|מיכל טיקוצ'ינסקי, "מים חיים: לשאלת טבילת נשים עם מוגבלות", שו"ת 4 (אוגוסט 2014), עמ' 6.}} בשונה ממרבית המקוואות בימינו, אשר מקור מימיהם במי [[גשם|גשמים]], מקוואות הטהרה באירופה בימי הביניים קיבלו את מימיהם ממי [[מעיין]] או [[מי תהום]]. לפיכך כדי לטבול במקווה היה צורך לרדת מתחת לאדמה עד אשר מגיעים למים. עובדה זו גרמה לכך שגם בעת [[פוגרום|פוגרומים]] נשתמרו חלק ממבני המקווה והם נשמרו עד ימינו. מבני המקווה העתיקים ביותר באירופה הם מהמאות העשירית והאחת-עשרה ב[[וורמייזא]] וב[[שפיירא]] שב[[גרמניה]].{{הערה|שנברגר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mikvaot/mikvaot04.pdf מקואות], עמ' 15.}} צורתו של המקווה הייתה מרובעת, ובכך נבדל משאר ה[[באר מים|באר]]ות שצורתן הייתה עגולה. שמו של המקווה בגרמנית של ימי הביניים -"Juden [[Lat:balneum|putz]] in katlen BornBron" ו"[[:en:well|Puteus]]" במקורות [[לאטינים|לטיניים]] [שהינם תרגום כמעט מדויק ל"מקווה מים"] - מעידים גם הם על ההבדלה שנעשתה בין [[בית מרחץ|בתי המרחץ]] ששימשו לשמירת היגיינה לבין המקוואות שנועדו לטהרהל[[טומאה וטהרה|טהרה]].{{הערה|[[יוסף שנברגר]], '''[http://www.daat.ac.il/daat/vl/mikvaot/mikvaot05.pdf מקואות]''', עמ' 28.}}

הטבילה במקווה הייתה חוויה שכללה מאמץ וסבל רב, בעיקר מפני שהטבילה הייתה במים קרים מאוד. הסיבה בגינה לא חוממו המים במרבית המקוואות הייתה נעוצה הן בקשיים טכניים והן בהתנגדות הרבנית. חלק מהרבנים בימי הביניים סירבו לחמם את המים משום

"[[גזירת מרחצאות]]" – חשש שמא חימום המקוואות ייצור דמיון בין בתי המרחץ לבין המקוואות, דמיון אשר עלול להביא לידי טבילת נשים בבתי המרחץ, שלא כדין.{{הערה|{{JSIJ|אביתר מרינברג|נשים, גברים ומים קרים: הוויכוח על חימום מי המקוואות מימי הביניים ועד ימינו|12|marienberg|2013}}}} סיבה נוספת להתנגדות הרבנית לחימום מי המקווה הייתה הרצון לשומרו טבעי כמקורכ[[מים חיים|מקור מים חיים]].{{הערה|הר-שפי, '''להיות אישה יהודייה''', עמ' 66.}} הקושי שהיה כרוך בטבילה הצוננת גרם לנשים רבות באירופה לדחות את טבילתן לימים חמים יותר, ובכך נמנעו מקיום [[יחסי אישות]].{{הערה|הר-שפי, להיות אישה יהודייה, עמ' 67.}}

בסביבת קלן ידוע על מקווה נוסף – ב[[:en:Deutz, Cologne|קלן-דויטץ]] - ששרידיו נמצאו בשנת תרע"ד [[1914]]. עומקו היה כחמישה מטרים מתחת לפני האדמה כיוון שהיה סמוך לנהר. מקווה זה היה במרתף בית כנסת שחרב בעקבות גאות הנהר בשנת תקמ"ד [[1784]]. המקווה בוטל לכשנבנה בשנת תקמ"ו [1786] בית כנסת חדש במקום.{{הערה|[[יוסף שנברגר]], '''[http://www.daat.ac.il/daat/vl/mikvaot/mikvaot05.pdf מקואות]''', עמ' 31.}}

===המקווה ב[[בסלו]] ([[ספרד]])===

בניין המקווה בבסלו מתוארך לאמצע המאה השתים עשרה. בשנת 1964 נתגלה המקווה בבסלו, ואושר כמקווה טהרה יהודי על ידי הרשות הרבנית ב[[פרפיניןפרפיניאן]] וב[[פריס]]. בשל תהליך מתמשך של הריסת העיר לא נותר כל שריד מבית הכנסת שבמקום, אך כיוון שהמקווה היה באדמה שרידיו נשתמרו. מקווה זה הוא אחד מתוך שתיים בספרד ששרידיהם נמצאו עד כה, המקווה השני נמצא בעיר [[אובדה U'beda(ספרד)|אובדה]] בחבל [[אנדלוסיה]], והוא נשתמר בשלמותו כולל בית הכנסת מעליו, שנמצא כולו מתחת לאדמה, ולכן מיוחס לזמן תקופת האנוסים בספרד, והוא נתגלה במקרה על ידי בעל הבית שהחל לחפור מתחת לבית לצורך הרחבתו, והחליט על חשבונו לשמר את כל העבר היהודי שנמצא מתחת לביתו, המקום נקרא sinagogaSinagoga del agua על שם מעיין המים שמתחתיו שממלא גם את המקווה, ויש להם גם אתר אינטרנט של המקום, ממצאים אלו מעידים על הקהילה היהודית העתיקה שחיה באזור. עד ימינו הכיכר הנמצאת בסמוך למקווה מכונה "הכיכר של היהודים". בנוסף לבית הכנסת "ה[[רמב"ם]]" ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] ולשני בתי הכנסת ב[[טולדו]], מהווה בניין המקווה בבסלו והמקווה בעיר אובדה שרידים יחידים המעידים על היהדות העשירה בספרד. המקווה היה חדר מלבני שגודלו 5.50X4.50 והוא עוצב בסגנון רומני. המקווה בנוי מאבן המכוסה קמרון.{{הערה|[[יוסף שנברגר]], '''[http://www.daat.ac.il/daat/vl/mikvaot/mikvaot05.pdf מקואות]''', עמ' 38.}}