שירות הסדר היהודי – הבדלי גרסאות

אנשי המשטרה היהודית התעמתו מדי פעם עם יתר האסירים, במיוחד לאחר שהחלו הפשיטות והגירושים למחנות ההשמדה. הם לרוב לא היו אהודים על יתר האסירים. ההיסטוריון והארכיונאי של גטו ורשה, [[עמנואל רינגלבלום]], אף תיאר את השוטרים היהודיים כאכזריים הרבה יותר מהגרמנים, האוקראינים והלטבים. במיוחד היו לאנשי המשטרה היהודית עימותים קשים עם [[התנגדות יהודית בשואה|המחתרות ותנועות ההתנגדות]] בגטאות, שהתייחסו אליהם בזעם ובסלידה כ[[בוגדים בעמם|בוגדים]] ו[[משתף פעולה|משתפי פעולה]]. ארגון [[אי"ל]] אף הוציא בגטו ורשה "צווים" המורים על הוצאתו להורג של כל מי שיצטרף לשורותיהם. ב-[[25 באוגוסט]] [[1942]] אנשי אי"ל ירו ב[[יוזף שרינסקי]] {{אנ|Józef Szeryński}}, מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, אשר שיתף פעולה עם מנגנון המשלוחים, ופצעו אותו קשה. מחליפו, יעקב לייקין, נהרג בחודש אוקטובר.

 

 

השילוחים למחנות ההשמדה, בהם נכללו גם קרוביהם של השוטרים, יצרו אצלם תחושה קשה שגרמה לחלקם לעזוב את המשטרה ולהיות מגורשים למחנות ההשמדה, אך רובם המשיכו לקיים את צווי הגרמנים עד הסוף.