אתר מורשת עולמית בסיכון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (מזוי, לצורכי)
מ תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 43:
הכללת אתר ברשימת האתרים בסיכון מאפשרת לוועדת המורשת העולמית לנתב סיוע מיידי מקרן המורשת העולמית אל האתר, והיא מיידעת את הקהילה העולמית על קיומם של תנאים המאיימים על מהותו של האתר, ומעודדת פעילות מתקנת. למעשה, לעיתים די בעצם ההכללה ברשימת האתרים בסיכון כדי להביא לפעולות שימור מהירות. [[הפארק הלאומי ילוסטון]] ו[[איי גלאפגוס]] הן דוגמאות לאתרים שהכרזתם כאתרים בסיכון הביאה לנקיטת פעולות שימור מיידיות ולהקצאת משאבים, שהביאו - בסופו של תהליך - להסרת האתרים מרשימת האתרים בסיכון. קיימים מקרים בהם ההכרזה על אתר מורשת עולמית נעשית בד בבד עם הוספתו לרשימת האתרים בסיכון. דוגמאות לכך ניתן לראות ב[[כנסיית המולד]] בבית לחם (שהוסרה מרשימת האתרים בסיכון בשנת 2019) בכפר [[בתיר]] ובעיר העתיקה ב[[חברון]].
 
בהמשך, ועדת המורשת העולמית מנסחת ומאמצת - ביחד עם המדינה בה שוכן האתר - תוכנית וצעדים לתיקון המצב, ועוקבת אחר מצב האתר. נהוג היה עד 1992, שהמדינה הרלוונטית תמציא מסמך הכולל צעדים לתיקון המצב בטרם תוכל הוועדה להכריז על אתר מורשת עלמית כאתר בסיכון. ב-1992 חרג אונסק"ו ממדיניות זו והכריז על מספר אתרים כאתרים בסיכון, בניגוד לעמדת המדינות הרלוונטיות. יש מדינות היוזמות את צירופו של אתר בשטחן לרשימת האתרים בסיכון כאמצעי למשיכת תשומת הלב הבינלאומית לבעיות באתר ועל מנת להשיג סיוע מקצועי לפתרונן. אחרות מתנגדות להכרזה בשל כך שהן רואות בה פחיתות כבוד או צעד פוליטי, ומטילות ספק ביכולתה של הוועדה לפעול בלא הסכמתן. בכל מקרה, עמדתו הרשמית של ארגון אונסק"ו היא כי אין לראות בצירופו של אתר לרשימת האתרים בסיכון משום סנקציה או עונש, אלא שזוהי מערכת שנועדה לתת מענה יעיל לצורכי שימור{{הערה|1=[https://whc.unesco.org/en/158/ World Heritage in Danger]|שמאל=כן}}.
 
עם חלוף הגורמים שהביאו להכרזת האתר כאתר בסיכון, יכולה ועדת המורשת העולמית להסירו מרשימת האתרים בסיכון. מאידך, אם גורמי הסיכון פגעו בעצם המאפיינים אשר הביאו להכרזת המקום כאתר מורשת עולמית, ניתן למחוק את האתר מרשימת המורשת העולמית. דבר זה קרה שלוש פעמים עד כה: