טון (בלשנות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏דוגמה: הרחבה נֶגֶן - החידוש העברי
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
שפה טונאלית כוללת מספר טונים, כלומר מספר מסוים של הבחנות בין [[תדירות|תדירויות]]-[[צליל]]. מערכת פשוטה של טונים תכלול הבחנה בין טון גבוה, טון נמוך וטון נייטרלי. ההבחנה ביניהם היא יחסית, כלומר ייתכן שהטון הגבוה אצל [[גבר]] יהיה זהה לטון הנמוך אצל [[אישה]], אולם הוא יזוהה כטון גבוה בהשוואה לטון הנמוך בדיבורו של אותו גבר. מערכות טונאליות מורכבות יותר כוללות הבחנות דקות יותר, למשל חמש רמות של גובה צליל במקום שלוש, או "טונים מעורבים" (contours), למשל טון המתחיל גבוה והופך נמוך.
 
הטון נשמע בעיקר תוך הגיית [[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]] או [[עיצור הברתי]], אולם למעשה היחידה הנושאת את הטון (Tone Bearing Unit) הנההיא ה[[הברה]] כולה, ולפעמים אף יחידות [[פונולוגיה|פונולוגיות]] גדולות יותר. בחלק ניכר מהשפות הטונאליות רוב המילים הן בנות הברה אחת, כך שהטון הוא רכיב קריטי להבחנה בין המילים.
 
ה[[אלפבית פונטי בינלאומי|אלפבית הפונטי הבינלאומי]] (IPA) מסמן טונים באמצעות [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקריטיים]] על גבי סימני התנועות. חלק מסימני הטונים זהים לסימני ה[[הטעמה]]. כיוון שבשפות טונאליות ההטעמה אינה משמעותית, הזהות בין הסימנים אינה מפריעה, אולם יש לדעת מראש מהו אופי השפה כדי לדעת איך לפרש את הסימנים הדיאקריטיים.