העיר העתיקה של צפת – הבדלי גרסאות

עיקר סיפורו של היישוב היהודי בעיר העתיקה בצפת מתחיל ב-[[1517]], עת נכבשה [[ארץ ישראל]] ובכללה צפת בידי [[האימפריה העות'מאנית]]. בתקופה זו, קבעו את מושבם בעיר רבים מ[[גולי ספרד]] אשר הפכוה למרכז רוחני חשוב, הגדול ביותר בארץ ישראל באותה תקופה. בתקופה זו, המכונה 'תקופת הזוהר של צפת' קבעו את מושבם בעיר רבים מ[[מגורשי ספרד]], [[פורטוגל]] ו[[סיציליה]] לצפת, בניהם גדולי הדור של אותה תקופה, כדוגמת [[האר"י|רבי יצחק לוריא]] (האר"י) ותלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[יוסף קארו]], רבי [[יעקב בירב]], רבי [[משה קורדובירו|משה קורדוברו]], רבי [[משה אלשיך]], רבי [[אלעזר בן משה אזכרי]], רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[יוסף מטראני]] ועוד רבים. בעקבות השתקעותם של [[גדול הדור|גדולי הדור]], הפכה העיר למוקד לעלייה לרגל עבור יהודי ארץ ישראל ושימשה כמרכז התורה והקבלה הגדול ביותר עבור יהודי ארץ ישראל והתפוצות. באותה תקופה, נהנתה צפת גם משפע כלכלי נדיר, בעיקר בזכות עסקי הצמר, בהם היו נחשבים [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] למומחים גדולים. קרבתה של צפת למקורות מים רבים, הנדרשים עבור עיבוד הצמר, סייעה לתושבי העיר להפוך את העיר למרכז הגדול ביותר לייצור צמר. מלבד עסקי הצמר, גם עסקי השמן והיין היו נחשבים למפותחים מאד בצפת באותה תקופה. נדבך נוסף שהפך את צפת לעיר הפופולרית ביותר באותה תקופה היה לימודי ה[[קבלה]] ששגשגו מאד בעיר באותו הזמן, בפרט לאחר עליית האר"י לארץ ישראל והשתקעותו בעיר. מעמדה של צפת באותן ימים היה גדול כל-כך עד שהוגדרה כ"צבי כל הארצות" על ידי ר' יוסף קארו בפתח חיבורו 'אבקת רוכל'{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ר' יוסף קארו|שם=שו"ת אבקת רוכל, סימן א'|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=|פרק=}}}}. גם הנוסע ר' משה באסלה, אשר ביקר בצפת בשנים 1521–1522, לא חוסך במילות שבח על צפת של אותן ימים: