טיפול בתנועה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ דיצסיפלינת->דיסציפלינת - תיקון תקלדה בקליק |
מ הוספת קישור לכוריאוגרפיה |
||
שורה 15:
עבודתו של סר [[ג'יימס ג'ורג' פרייזר]] (James George Frazer) בתחום ה[[אנתרופולוגיה]], הייתה בעלת השפעה משמעותית על תנועת המחול המודרני. ספרו "Golden Bough" שיצא לאור ב-1890, בחן את התפקיד של טקסיות הריקוד בתרבויות פרימיטיביות. ספר זה יצר מהפכה אנתרופולוגית שהוסיפה לתסיסה של מהפכת המחול והשפיעה על התפתחות הטיפול במחול. הטקסים הפרימיטיביים היוו השראה למחול המודרני, כאשר הקונספט הישן של הריקוד כמביע קסם, דת ורוחניות התעורר לחיים.
רקדניות כמו [[מארי ווייטהאוס]] (Mary Whitehouse) ו[[מריאן צ'ייס]] (Marian Chace), הושפעו מהאינטראקציה בין הפן הפסיכולוגי והפן הגופני שנוצרת תוך כדי תנועה. הן הביאו איתן גישה לא שיפוטית כלפי ההעדפות התנועתיות של האדם ובחרו להתמקד בפן הפסיכו-תרפויטי של הריקוד. הגישה הטיפולית שלהן לתנועה תומכת בפיתוח סגנון הבעה אישי תוך שימוש ב[[אימפרוביזציה]]. כמו כן, הן ביקשו לעזוב את ההיבט האומנותי ששם דגש על הופעה (Performance)
בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] היישום של טיפול במחול היה מוגבל בעיקר לבתי חולים פסיכיאטריים. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]' החל להתפתח סוג חדש של תרפיה במחול, רקדנים לשעבר החלו ליישם את הטיפול בתנועה בסטודיו הפרטי שלהם, הם המשיכו את היישום של הטיפול בתנועה גם על אנשים נורמטיביים ונוירוטיים.
| |||