הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏חברי הוועד: הגהה, ויקיזציה
←‏היסטוריה: לא עלו. נשארו ברוסיה.
שורה 6:
יהודים אתניים היוו את ליבו של הוועד. אחת מחברות הוועד, ה[[בלט|בלרינה]] [[מאיה פליסצקיה]] הייתה תחת איומים מצד השלטונות שאם לא תהיה חברה בוועד יישלל ממנה דרכונה ולא תוכל להופיע מחוץ לברית המועצות. השימוש ביהודים כדי להרוס מוסדות ותרבות יהודיים היה כדי למנוע האשמות של [[אנטישמיות]] מצד השלטונות. היהודים שהיו חברים בוועד כונו בקרב בני עמם "יהודי כיס" ("карманные евреи"). בראש הוועד האנטי-ציוני עמד [[גנרל]] [[דוד דרגונסקי]], פעמיים [[גיבור ברית המועצות]] שלחם ב[[מלחמת העולם השנייה]] והיה ידוע בברית המועצות ומחוצה לה.
 
לפי הצעותיהם, הכי קיצונים בגישתם מתוך חברי הוועד היו צזאר סולודר ובלאייב, בעוד זיבס וזימאנאס נחשבו מתונים יותר.{{הערה|בנימין פינקוס, עמוד 56}} הוועד היה מקיים כנסים בו היו מבקרים את הציונות ומחליטים על דרכים לפעול נגדה. בנוסף ל[[תעמולה]] השוטפת ב[[אמצעי תקשורת]] הוועד תכנן גם לערוך "סימפוזיום בינלאומי על הבעיות העכשוויות של האנטי-ציונות" ואף לקיים "קונגרס אנטי-ציוני בינלאומי". במרץ [[1985]], עם עליית [[מיכאיל גורבצ'וב]] לשלטון, איבד הוועד מחשיבותו, והתפרק סופית באוקטובר [[1994]]. חלק מחומריו שימשו את התנועה הרדיקלית [[פאמיאט]].
 
בתחילת שנות ה-90 חלק מחברי הוועד עלו ארצה.
 
==חברי הוועד==