חילונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
H. sapiens (שיחה | תרומות) ←תרבות חילונית בישראל: מקור למוזיקה |
H. sapiens (שיחה | תרומות) ←תרבות חילונית בישראל: נסיון לסידור הבלגן |
||
שורה 35:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תרבות יהודית חילונית]], [[תרבות ישראלית]]}}
עיצוב התרבות היהודית-חילונית בארץ ישראל החל בתקופת [[העלייה השנייה]]. העולים, שחלק קטן מהם השתייכו למשפחות שהתנתקו מהמסורת, חסרו מצד אחד תרבות דתית, ומצד שני עזבו את התרבות של ארץ המקור, אליה שאפו משפחותיהם להשתייך. כתגובה, החל מהלך של הענקת משמעויות חדשות לאלמנטים תרבותיים יהודיים. תוכן חדש זה התבסס על ה[[אידאולוגיה]] של העולים, ובעיקר על [[יציאה בשאלה|נטישת הדת]] וחזרה לעבודת האדמה, שבה לעיתים ראו דת חלופית. תרבות חילונית התפתחה במיוחד ב[[קיבוץ|תנועה הקיבוצית]], בה התגבשו טקסים חילוניים לחגי ישראל, ובערים הגדולות [[תל אביב]], [[חיפה]] ו[[ירושלים]], בהן הוקמו תיאטראות, תזמורות ומוזיאונים, מוסדות שלא היו קיימים לפני כן בתרבות היהודית.
* '''טקסים חילוניים:''' בין המאפיינים הטקסיים של תרבות זו ניתן לציין את חג ה[[חנוכה]], שבו מודגשות עצמאות מדינית וגבורה, את [[הגדה קיבוצית לפסח|סדר הפסח הקיבוצי]] שבו מודגשת [[יציאת מצרים]] כסמל של יציאה מעבדות לחירות, תקומת העם ועלייה לארץ-ישראל, ואת חג ה[[שבועות]], שבו מודגשים אלמנטים חקלאיים ([[ביכורים]]) במקום האלמנטים הדתיים של [[מתן תורה]]). כטקסים חילוניים מובהקים נוספים בישראל ניתן לציין את חלוקת [[פרס ישראל]] וטקס הדלקת המשואות. טקסים אלה הם חלק מ[[דת אזרחית|הדת האזרחית]] בישראל, שנשענת גם על המסורת היהודית-דתית. טקסי [[יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל|יום הזיכרון]] ו[[יום השואה]] משלבים בין תרבות חילונית לבין תרבות דתית: ימי זיכרון אלה הוכרזו כמועדים יהודיים על ידי [[הרבנות הראשית]] של [[ישראל]] ובטקסים אלה נושא הרב הראשי של צה"ל תפילת [[יזכור]] לזכר הנספים, החללים והנרצחים. למרות זאת, נושאים טקסים אלה הרבה גינונים שמקורם בתרבות החילונית, הבולט שבהם הוא צפירות הדומיה והמסדרים הצבאיים.
* '''שפה חילונית:''' [[תחיית הלשון העברית|החייאת השפה העברית]] כשפת דיבור יומיומית, הפכה אותה מ"[[לשון הקודש]]" - נכס תרבות יהודי-דתי, לנדבך עיקרי בתרבות החילונית. מפעל זה החל במאה ה-19 על-ידי אנשי [[תנועת ההשכלה]] כמסד לתרבות חילונית ופתוחה כנגד ההסתגרות של מרבית הקהילות היהודיות, והמשיך אצל הציונים בארץ ישראל ב[[מלחמת השפות]] שאיפשרה חינוך כללי וטכנולוגי בעברית, והפכה אותה לשפה הרשמית עוד לפני קום מדינת ישראל. חילון העברית בולט במילות קודש רבות שכיום יש להן שימוש חילוני נפוץ: "לכהן", "להקדיש", "קורבן", "תורה", "כנסת", "משכן", "חשמל". החייאת השפה אִפשרה יצירת נכסי תרבות כתובים רבים: ספרים, מחזות, פעילות אקדמאית ועוד.{{הערה|רפאל ניר ורוביק רוזנטל, דילמות יסוד של העברית החדשה -מבוא, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך שני: העברית ולשונות היהודים; וראו גם [[מיכל אפרת (בלשנית)|מיכל אפרת]], [https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/maatak.pdf "מעתק החילון" מנקודת מבט בלשנית], [[לשוננו]], ע"ג (תשע"א) עמ' 209–247 באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}}
* '''אמנות:''' [[אמנות חזותית בישראל]] היא בעיקר חילונית, אף שהיא מרבה לעסוק גם בנושאים יהודים. מבקר האמנות [[גדעון עפרת]] ציין כי היא "נולדה במחצית המאה ה-19 מתוך רחם ההשכלה היהודית" והמשיכה להתפתח במאה ה-20 ב[[אופקים חדשים]] "גוף אמנותי המזוהה כענן האמנות החילונית שלפני המחנה".{{הערה|[[גדעון עפרת]],[https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8672 האמנות הישראלית והמסורת היהודית], אתר הספריה הוירטואלית של מט"ח}} אמנים חילונים גם דומיננטים בתחומי [[ריקוד]], [[מוזיקה]], [[תיאטרון]], ו[[קולנוע]]. חוקר התיאטרון [[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]] כתב: "אם בראשית דרכו סטה התיאטרון העברי מדרך ההלכה, שאחרת לא יכול היה להתפתח כלל, כיום הוא נחשב לבית הכנסת של החילונים".{{הערה|[[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]], תיאטרון עברי וישראלי, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. כרך שלישי: ספרויות ואמנויות, הוצאת כתר, 2007}}. להוציא [[חזנות]] ו[[פיוט]], רוב המוזיקה בישראל יכולה להחשב כהבט של תרבות חילונית{{הערה|Waterman, S. (2010). The israeli music scene: An essay in secular culture. '''Contemporary Jewry''', 30(1), 105-118.}}.▼
* '''[[פנאי|תרבות פנאי]]''' עשירה התפתחה בציבור החילוני בשבתות ובחגי ישראל, שהם ימי השבתון הרשמיים במדינה. ימי שבת וחג מנוצלים למפגשים חברתיים, טיולים, בידור, ספורט, תרבות ואמנות. בערים רבות נערכים בשבתות אירועי תרבות תחת הכותרת '''[[שבתרבות]]''', אשר פתוחים לקהל הרחב ובהם מתארחים ומתראיינים אמנים ואנשי תקשורת, צבא ואקדמיה חילונים. מנהג ייחודי שהתפתח אצל חילונים בישראל הוא הימנעות מנהיגה במכוניות ב[[יום כיפור]], וניצול הכבישים הריקים לרכיבה המונית על אופניים.▼
▲* '''אמנות:''' [[אמנות חזותית בישראל]] היא בעיקר חילונית, אף שהיא מרבה לעסוק גם בנושאים יהודים. מבקר האמנות [[גדעון עפרת]] ציין כי היא "נולדה במחצית המאה ה-19 מתוך רחם ההשכלה היהודית" והמשיכה להתפתח במאה ה-20 ב[[אופקים חדשים]] "גוף אמנותי המזוהה כענן האמנות החילונית שלפני המחנה".{{הערה|[[גדעון עפרת]],[https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8672 האמנות הישראלית והמסורת היהודית], אתר הספריה הוירטואלית של מט"ח}} אמנים חילונים גם דומיננטים בתחומי [[ריקוד]], [[מוזיקה]], [[תיאטרון]], ו[[קולנוע]]. חוקר התיאטרון [[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]] כתב: "אם בראשית דרכו סטה התיאטרון העברי מדרך ההלכה, שאחרת לא יכול היה להתפתח כלל, כיום הוא נחשב לבית הכנסת של החילונים".{{הערה|[[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]], תיאטרון עברי וישראלי, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. כרך שלישי: ספרויות ואמנויות, הוצאת כתר, 2007}}. להוציא [[חזנות]] ו[[פיוט]], רוב המוזיקה בישראל יכולה להחשב כהבט של תרבות חילונית{{הערה|Waterman, S. (2010). The israeli music scene: An essay in secular culture. '''Contemporary Jewry''', 30(1), 105-118.}}.
* ב'''[[ספורט בישראל]]''' עוסקים באופן תחרותי בעיקר ספורטאים חילונים{{מקור}}. רבים מהמשחקים בליגות הבכירות של ענפי הספורט הפופולריים, כדורגל וכדורסל, נערכים ב[[שבת]], וגם התחרויות ברוב ענפי הספורט המקצועיים האחרים נערכות לרוב בשבת. נוהג זה מקל על חילונים להתפנות להשתתפות באירועי הספורט,{{הערה|לפי [[חוק שעות עבודה ומנוחה]] יום המנוחה השבועי של עובדים יהודים הוא בשבת.}} ובמקביל הופך זאת לבלתי אפשרי עבור [[שמירת שבת|שומרי השבת]].{{הערה|{{בשבע|חגית רוטנברג|מסורת חיה ובועטת|7671|21/08/08}} (ריאיונות עם [[אברהם זוכמן]] ו[[אלי סהר]])}}
▲'''[[פנאי|תרבות פנאי]]''' עשירה התפתחה בציבור החילוני בשבתות ובחגי ישראל, שהם ימי השבתון הרשמיים במדינה. ימי שבת וחג מנוצלים למפגשים חברתיים, טיולים, בידור, ספורט, תרבות ואמנות. בערים רבות נערכים בשבתות אירועי תרבות תחת הכותרת '''[[שבתרבות]]''', אשר פתוחים לקהל הרחב ובהם מתארחים ומתראיינים אמנים ואנשי תקשורת, צבא ואקדמיה חילונים. מנהג ייחודי שהתפתח אצל חילונים בישראל הוא הימנעות מנהיגה במכוניות ב[[יום כיפור]], וניצול הכבישים הריקים לרכיבה המונית על אופניים.
במחקר של [[הבדלים בין תרבותיים]] ב[[פסיכולוגיה בין תרבותית]], שנערך ב-1,384 מורות ומורים בישראל ב-54 בתי-ספר, והשווה בין מורים בבתי-ספר חילוניים, אורתודוקסים, קיבוציים, ערבים ודרוזים, ההבדלים הגדולים וה[[מובהקות סטטיסטית|מובהקים]] ביותר נמצאו ב[[הבדלים בין-תרבותיים#סיווג תרבויות על פי "ממדי התרבות" של הופסטדה|ממדי התרבות]] של [[נשיות]]-מול-[[גבריות]], [[מרחק עוצמה]], [[אינדיבידואליזם]]-לעומת-[[קולקטיביזם]], ו[[מצפוניות]]. במימדים אלו, מורים בבתי הספר החילוניים והקיבוציים היו הנשיים ביותר, האינדיבידואליסטים ביותר, בעלי ציון מרחק עוצמה הנמוך ביותר, והמצפוניים ביותר. בטרמינולוגיה של הפסיכולוג החברתי הישראלי [[שלום שוורץ (פסיכולוג)|שלום שוורץ]], הבדלים אלו צפויים לתרבויות יותר [[שוויון|שוויוניות]] ופחות [[קהילתיות]]{{הערה|Cohen, A. (2007). An examination of the relationship between commitments and culture among five cultural groups of Israeli teachers. '''Journal of Cross-Cultural Psychology''', 38(1), 34-49.}}{{הערה|Cohen, A. (2007). One nation, many cultures: A cross-cultural study of the relationship between personal cultural values and commitment in the workplace to in-role performance and organizational citizenship behavior. '''Cross-cultural research''', 41(3), 273-300.}}
| |||