היפרדות שליה – הבדלי גרסאות

קיימים מספר מכניזמים המביאים להיפרדות השליה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.lawtip.co.il/%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%9D/%d7%a8%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%99%d7%aa/%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f/%d7%94%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%94/|הכותב=|כותרת=הסיבות להיפרדות שיליה והדרכים להתמודדות|אתר=LawTip|תאריך=}}</ref>. מכניזם אחד כולל פגיעה וסקולרית (בכלי הדם) מקומית, המביא לקרע כלי הדם המקומיים בשליה, לדימום לתוך שכבת הדצידואה, וליצירה של המטומה. ההמטומה מביאה להיפרדות של רקמה נוספת ולדימום נוסף וכן הלאה. מכניזם נוסף הוא עלייה חדה בלחץ הדם הוורידי ברחם, המביא לשינויים בוורידי השליה ולגודש בהם, ומכאן להיפרדות השליה. גורמים המביאים לפגיעה בכלי הדם וידועים כמקושרים להיפרדות שליה, כוללים [[רעלת היריון]], יתר לחץ דם כרוני, [[סוכרת]], אי ספיקת כליות כרונית, עישון סיגריות ושימוש בקוקאין. גורמים המביאים להתרחבות כלי הדם הוורידיים וגודש כלי דם, כוללים למשל הימצאות במצב של שוק. סיבות מכניות המביאות להיפרדות שליה הן נדירות יחסית (1-5% מהמקרים). הן כוללות טראומה בטנית, או גורמים המביאים ללחץ על הרחם, כמו פקיעת מים מוקדמת, לידת תאום ראשון או חבל טבור קצר. סיבות נוספות כוללות היווצרות קרישי דם בשליה.