הבדלים בין גרסאות בדף "ג'רום דייוויד סלינג'ר"

רוב במזנון, קידוד קישורים, סקריפט החלפות (היות ש), הסרת קישורים עודפים, יחד,
מ (ויקיזציה)
(רוב במזנון, קידוד קישורים, סקריפט החלפות (היות ש), הסרת קישורים עודפים, יחד,)
{{סופר
| תמונה =
| תאריך לידה =
| תאריך פטירה =
| תחום כתיבה =
| סוגה =
| יצירות בולטות = ה[[רומן]] "[[התפסן בשדה השיפון]]" וסיפורי "[[משפחת גלאס]]"
| פרסים והוקרה =
}}
'''ג'רום דייוויד סלינג'ר''' ('''Jerome David Salinger''';{{כ}} [[1 בינואר]] [[1919]], [[ניו יורק]] – [[27 בינואר]] [[2010]], קורניש, [[ניו המפשייר]]), הידוע לרוב כ'''ג'יי. די. סלינג'ר''' ('''J. D. Salinger''') היה [[סופר]] אמריקאי ממוצא [[יהודים|יהודי]], הידוע בעיקר בזכות ספרו "[[התפסן בשדה השיפון]]" וסדרת סיפורי "[[משפחת גלאס]]".
==חייו==
===תחילת דרכו===
סלינג'ר נולד ב-[[1 בינואר]] [[1919]] לאם [[קתולי]]ת ממוצא [[אירלנד|אירי]] (שהתגיירה ושינתה את שמה למרים), ולאב [[יהודי]]. סלינג'ר עצמו גילה את מוצאו הקתולי רק לאחר טקס בר המצווה שלו. סבו של סלינג'ר, שמעון, נולד ב[[ליטא]] ושימש כרב קהילה ב[[קנטקי|קנטאקי]].
 
אביו של סלינג'ר דרש מבנו שילמד מקצוע "נחשב", שיספק לו הכנסה גבוהה; ושינהל בעתיד את העסק המשפחתי. אך סלינג'ר סולק ממספר בתי ספר מפני שלא השקיע בלימודיו. הוריו החליטו אפוא לשלוח אותו לאקדמיה צבאית. שם השקיע בלימודיו, ואף היה אחראי על נבחרת הסיוף של הפנימייה. בשהותו בפנימייה גילה סלינג'ר אהבה לתחום הצבאי, אך זו תמה עם שירותו ב[[מלחמת העולם השנייה]] (ניתן להבחין בדמיון להולדן קולדפילד, הדמות הראשית בספרו [[התפסן בשדה השיפון]], שסולק גם הוא ממספר בתי ספר והיה אחראי על נבחרת הסיוף בפנימייה בה גר).
 
לסלינג'ר היו חלומות גדולים בצעירותו, אך רמתו בלימודים הייתה ממוצעת. אחד ממוריו בקולג' אף כינה אותו "התלמיד הגרוע ביותר באנגלית ובכתיבת חיבורים שלמד כאן אי פעם". ב-[[1936]] החל ללמוד ב[[אוניברסיטת ניו יורק]] לתואר ב[[חינוך מיוחד]], אך נשר בשנה שלאחר מכן. אז דחק בו אביו ללמוד את עסקי יבוא הבשר, והוא נסע לעבוד בתחום ב[[וינה|ווינה]] וב[[בידגושץ'|בידגושץ]]. המראות שבהם נתקל בתקופה זו גרמו לו להפוך לצמחוני; והחמירו את הקרע בינו לבין אביו (שסלינג'ר, בסופו של דבר, לא השתתף בהלוויתו). עזב את וינה חודש לפני ש[[אנשלוס|נכבשה על ידי הנאצים]].
 
סלינג'ר התגייס לצבא ב[[מלחמת העולם השנייה|מלחמה העולם השנייה]], ושירת כחייל חי"ר. נטל חלק, בין היתר, ב[[הפלישה לנורמנדי|פלישה לנורמנדי]], ב[[הקרב על הבליטה|קרב על הבליטה]] וב[[הקרב על יער הירטגן|קרב על יער הירטגן]]. כמו כן היה מהראשונים שחזו בזוועות [[השואה]]. חבריו למחלקה העידו עליו שאפילו במהלך הפגזות היה מסתתר מאחורי שולחן וממשיך לכתוב, עד שלא הייתה לו ברירה אלא להיכנס לקרב. אולי כך הספיק סלינג'ר לכתוב מספר סיפורים קצרים במהלך שירותו. חבריו זוכרים אותו כחייל אמיץ במידה יוצאת מן הכלל, אך המלחמה השפיעה מאוד על נפשו, ובסופו של דבר אושפז בשל לחץ נפשי. חוויותיו בצבא משתקפות בכמה מסיפוריו. בסיפור "לאזמה באהבה ובסיאוב", למשל, מסופר על חייל צעיר המקיים קשר עם נערה במהלך מלחמת העולם השנייה, ולבסוף מתאשפז בשל טראומה מהמלחמה.
 
לאחר תום המלחמה התמסר סלינג'ר לכתיבה ונהג לשחק [[פוקר]] בקביעות עם אנשים כמוהו, ששאפו להיות סופרים. אלה זוכרים אותו כעוקצני, בעל [[קומדיה שחורה|הומור שחור]] ומנצח בכל פעם.
 
ב-[[1945]] נישא לרופאה צעירה בשם סילביה, שממנה התגרש זמן קצר לאחר מכן.
 
===תקופת הפוריות של סלינג'ר===
ב-1948 פרסם ב[[הניו יורקר|ניו יורקר]] את הסיפור "[[יום מושלם לדגי בננה|יום מושלם לדגי הבננה]]", שזיכה אותו בתהילה עולמית. המבקרים הרעיפו שבחים על הסיפור, שנחשב עד היום לאחד הסיפורים הקצרים הטובים ביותר אי פעם. ההצלחה לה זכה סיפור העלתה את מעמדו של סלינג'ר ב[[הניובניו יורקר|ניו יורקר]], שם המתינו עתה בקוצר רוח לסיפורים נוספים פרי עטו. עם פרסום הסיפור החלה תקופה ספרותית פורייה, שנמשכה כעשור, בה כתב את כל יצירותיו המפורסמות (אם כי חלקן פורסמו לאחר מכן).
 
סלינג'ר סירב להיענות לתכתיבי עורכיו והתקוטט איתם לעיתים מזומנות, דבר שעיכב את פרסום ספריו וגרם לו הפסדים כספיים.
אופיו המתבודד של סלינג'ר רק הגביר את סקרנותו של הציבור כלפיו. מאז פרסום "התפסן" ושני קובצי סיפוריו (ראו את הפסקה הקודמת) לא פרסם סלינג'ר מילה. רבים האמינו שסלינג'ר המשיך לכתוב סיפורים, שיתפרסמו לאחר מותו. העניין הציבורי בסלינג'ר הוליד תעשייה שלמה של ספריו אודות חייו, והשערות לגביהם. בראיון ב-1974, לאחר שנגנבו סיפורים שכתב, אישר סלינג'ר שהוא עדיין כותב, אך להנאתו הפרטית בלבד ולא בשביל הציבור הרחב.
 
בשנת 2000 פרסמה בתו של סלינג'ר [[ביוגרפיה]] עליו. שם תיארה אותו כאדם קר ומתוסבך, השותה את השתן של עצמו ונוהג לדבר עם עצמו בשפה לא ברורה. בתו כתבה גם שכמעט ולא קיים יחסי מין עם אמה, אשתו השנייה, כאשר היה נשוי לה, ואף אסר עליה לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים. עם זאת, היות ויחסישיחסי סלינג'ר עם בתו לא היו טובים במיוחד (כאשר נכנסה להריון אמר לה שהוא מאוכזב ממנה כבן אדם, אירוע שהותירה מצולקת בנפשה), לא ברורה מידת האמינות של הספר.
 
במהלך חייו ניהל סלינג'ר מספר פרשיות אהבים עם נשים ונערות צעירות ממנו. אחת מהן הייתה ג'ויס מיינארד, אז בת 19 (כיום סופרת). מיינארד כתבה מאמר במגזין, שבו פורסמה תמונתה. סלינג'ר שלח לה מכתב בו כתב שהוא 'מעריץ גדול' שלה והסביר לה מה עליה לעשות כדי להגשים את חלומה. השניים התכתבו במשך תקופה, לפני שהחליטו להיפגש. כבר בפגישה השנייה החליטה מיינארד לעבור לגור עמו. השניים גרו יחד, עד שנפרדו בשל מספר בעיות, ביניהן (ואולי העיקרית מביניהן) רצונה של מיינארד בילד משותף, רצון שסלינג'ר לא היו שותף לו.
==יצירתו==
[[קובץ:J-D-Salinger-Illustration-TIME-1961.jpg|ממוזער|איור של סלינג'ר על שער המגזין [[טיים (מגזין)|טיים]], [[15 בספטמבר]] [[1961]]]]
סלינג'ר כתב בסגנון ריאליסטי וביקורתי. כתיבתו מלאה בהומור סרקסטי ובביקורת כלפי החברה. גיבוריו של סלינג'ר הם לרוב [[אנטי גיבור]]ים שאינם מסתדרים עם החברה, והם מלאים ביקורת כלפיה וכלפי עצמם. דמויות רבות שלו אף נוטות לחוסר יציבות נפשית במידה זו או אחרת. יחד עם זאת, הגיבורים שלו הם לרוב אינטליגנטיים, חריפים ורגישים במידה יוצאת דופן.
 
===משפחת גלאס===
{{ערך מורחב|משפחת גלאס}}
 
משפחת גלאס היא משפחה בדיונית שמופיעה במספר ספרים וסיפורים שונים של סלינג'ר. קורות חייה לא מובאות לנו במלואן, אבל ניתן ללמוד עליהן דרך חלקי מידע שמצויים בספרים ובסיפורים שונים. במשפחה שבעה אחים – חמישה בנים ושתי בנות. כל הילדים אינטליגנטיים באופן יוצא דופן, ויש דמיון רב בין סגנון הדיבור וסגנון ההתנהגות שלהם, המוסבר על ידי סלינג'ר בהשפעה הניכרת של האחים הבוגרים יותר על הצעירים. הבן הבכור, סימור, מתאבד לאחר שהוא שב מ[[מלחמת העולם השנייה]]. התאבדותו מתוארת ב"[[יום מושלם לדגי בננה]]". על פי המתואר בספרים האחרים, ניכר כי חייו והתאבדותו משפיעים באופן ניכר על שאר האחים.
 
 
==="התפסן בשדה השיפון"===
{{ערך מורחב|התפסן בשדה השיפון}}
בשנת 1951 יצא לאור התפסן בשדה השיפון, ספרו המצליח ביותר של סלינג'ר. הספר מספר את סיפורו של הולדן קולפילד, מעין "גרסה צעירה יותר" של סימור גלאס, ושיטוטיו בניו יורק לאחר שסולק מבית הספר. הספר זכה להצלחה מיידית ותורגם לשפות רבות. דעת המבקרים הייתה מעורבת: היו שראו בו ספר מצוין והיו שראו בו ספר באיכות ירודה. בזכות ההומור המיוחד של סלינג'ר וסגנון כתיבתו, הפך "התפסן בשדה השיפון" לספר פולחן עולמי והפופולריות שלו לא דעכה לרגע מאז הוצאתו לאור. הוא אחד הספרים הפופולריים ביותר בספריות בארצות הברית, אחד המוחרמים ביותר (בשל השפה והתוכן הבלתי הולמים לכאורה) ואחד הספרים שנלמדים בבתי הספר (גם ב[[ישראל]]). הספר נמכר עד היום בכ-250,000 עותקים מדי שנה בארצות הברית לבדה. רבים מאמינים שחלקים מהספר הם למעשה [[אוטוביוגרפיה]] של סלינג'ר כנער. תחושת ה[[ניכור|זרות]] וה[[בדידות]] של [[שנות ה-50]] היא נושא מרכזי בסיפוריו של סלינג'ר.
 
==יחסו למוצאו היהודי==
סלינג'ר היה בן לאב [[יהודים|יהודי]] ואם [[גיור|גיורת]]ת ספק יהודיה, מצב שהוליד בו קונפליקט באשר לקבוצת השתייכותו. סלינג'ר הצעיר חשש למעמדו החברתי – ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] ו[[שנות ה-40 של המאה ה-20|ה-40]] [[אנטישמיות]] גלויה נגד יהודים הייתה דבר שבשגרה בארצות הברית. הדבר הקשה על סלינג'ר, שרצה להתקבל (כנראה בלחץ אביו) ל[[אוניברסיטת ייל]], אך נדחה בשל [[נומרוס קלאוזוס|ההגבלה על מספר היהודים הרשאים ללמוד באוניברסיטה]], שהתקיימה באותם ימים. הדחייה תסכלה את סלינג'ר, שלמד בקולג' אלמוני למדי; אך לימים התגאה בעובדה שלא למד באוניברסיטה שנראה בעיניו צבועה{{הערה|[https://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/Salinger.html אתר Jewish Virtual Library]}}.
 
==ספרי סלינג'ר בעברית==
* {{הארץ|אליסון לי קואן, עכבר העיר אונליין|מכתבים מסלינג'ר בתערוכה חדשה בניו יורק|1.3315482|17 במרץ 2010}}
* {{הארץ|ליאת אלקיים|"פראני וזואי" מאת ג'יי-די סלינג'ר, בית הזכוכית|1.1164634|02/03/11}}
* [http://www.pitgam.net/data/%5B%D7%92%275Bג'.+%D7%93ד.+%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%92%27%D7%A8סלינג'ר%5D/1/1/0/ ציטוטים של ג'רום דייוויד סלינג'ר], באתר "בין המירכאות"
* {{הארץ|ג'יי מקינרני|מחיקה כמעט מושלמת: ביוגרפיה חדשה מנסה לפצח את חידת ג'יי-די סלינג'ר|1.1163985|25 בפברואר 2011}}
* תלמה אדמון, [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/233/543.html?hp=47&cat=310 חוכמה שבירה: על "פראני וזואי"], nrg{{כ}} 18 באפריל 2011
* {{הארץ|[[רות אלמוג]]|זיכרונות על שיגעונות|1.1173182|6 במאי 2011}}
* [[אריק גלסנר]], [http://arikglasner.wordpress.com/2011/03/05/%D7%A2%D7%9Cעל-%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%99פראני-%D7%95%D7%96%D7%95%D7%90%D7%99וזואי-%D7%A9%D7%9Cשל-%D7%92%D7%99%D7%99גיי-%D7%93%D7%99די-%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8סלינגר-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AAהוצאת/ על "פראני וזואי", של ג'יי.די. סלינג'ר, הוצאת "כתר"], פורסם במוסף לספרות של "[[מעריב]]" במרץ 2011
* {{ynet|עמיחי שלו|לפגוש מחדש את סאלינג'ר|4686591|3 באוגוסט 2015}}