שייטת הטרפדות – הבדלי גרסאות

{{יחידה צבאית

|מפקדים=מפקדי הטרפדות – קציני ים בדרגת סרן

}}

'''שייטת הטרפדות''' הוא שם כולל למספר יחידות של [[חיל הים הישראלי]] שהפעילו [[ספינת טורפדו|ספינות טורפדו]]. ספינות אלו כונו בחיל הים הישראלי "'''טרפדות'''" או "'''סט"רים'''" ([[ראשי תיבות]] של "ספינות טורפדו"). היו אלה כלי שיט קטנים ומהירים שקיבלו את שמם מנשק ה[[טורפדו]] שאותו נשאו. ספינות אלו הופעלו במשך קרוב ל-20 שנה, בשנים [[1950]]–[[1969]].

 

הטרפדות החליפו את ספינות המשמר שהוצאו מהשירות. הן אורגנו תחילה במסגרת של [[שייטת]]: "השייטת הקטנה", ואחר כך "שייטת 5" ו"שייטת 15". בהמשך אורגנו הטרפדות ב[[פלגה (חיל ים)|פלגות]]: "פלגה 912", "פלגה 914" ו"פלגה 915". הספינות הוצבו בבסיסי חיל הים ב[[בסיס חיפה|חיפה]] וב[[אילת]] ובהמשך גם ב[[בסיס חיל הים באשדוד]].

 

צוותה של טרפדת מנה 12 – 15 איש, ומהירותה המרבית הגיעה לכ-40 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] (כ-74 קמ"ש).

 

{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת העצמאות}}

[[השירות הימי]], שהפך לימים לחיל הים הישראלי, הוקם במרץ [[1948]] כחלק מ[[היסטוריה של צבא הגנה לישראל#הקמה ומלחמת העצמאות|הקמת צה"ל]]. במהלך התמסדות החיל נדרשו קברניטי המדינה לקבוע את הרכב החיל ואת אופן חימושו. לצורך זה ניסו מפקדי חיל הים ללמוד מניסיונם של ציים גדולים והתייעצו עם מומחים, קצינים יהודיים ששירתו ב[[הצי המלכותי הבריטי]] וב[[צי ארצות הברית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. אחד מהם, [[קפטן (צי מלחמתי)|קפטן]] (דרגה המקבילה לדרגת [[אלוף-משנה]]) אש לינקולן{{הערה|שם=אש לינקולן|Navy Captain Ashe Lincoln QC.RNVR }}, יהודי שהיה קצין בצי המלכותי הבריטי במהלך המלחמה, הציע לבנות חיל ים מאוזן שיכלול [[משחתת|משחתות]], [[קורבטה|קורבטות]], [[ספינת תותחים|ספינות תותחים]], ספינות משמר וספינות טורפדו. קצין יהודי נוסף שסייע בבניית סדר הכוחות היה [[פול שולמן]], ששירת בצי ארצות הברית, ובין אוקטובר 1948 למרץ [[1949]] כיהן כ[[מפקד חיל הים הישראלי]]. תוכנית אחרת הוכנה על ידי סא"ל מילר, שהיה מפקד משחתת בצי הבריטי ומנהל [[בית הספר הימי בחיפה|בית הספר הימי שליד הטכניון]]. תוכנית זו הוגשה בינואר 1948 וביססה את הכוח הימי על טרפדות{{הערה|אליעזר טל, '''מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות''', הוצאת "[[מערכות]]", תל אביב, 1964, הפרק "הקמת חיל הים הישראלי" - עמ' 50–54.}}.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]] התארך גבולה הימי של ישראל והגיע עד מבואות [[פורט סעיד]]. בשל כך הוחלט ב-[[1968]] על העברת פלגה 914 ל[[נמל אשדוד]]. פלגה 915 נותרה בבסיס נמל חיפה. באותה שנה נסגרה פלגה 912 והטרפדות ששירתו בזירת ים סוף הוצאו משירות. שנה לאחר מכן, ב-[[1969]], הוצאו משירות הטרפדות בים התיכון ופלגות 914 ו-915 נסגרו. במקום הטרפדות הוכנסו לשירות סירות סיור מתוצרת "ברטראם" שכונו בחיל הים '''[[צרעה (כלי שיט)|צרעה]]''', עד הגעת ספינות ה[[דבור (כלי שיט)|דבור]] בשלהי 1970{{הערה|שם=חדר}}.

 

{{אונייה

|שם=ספינות המשמר מדגם HDML

|}

 

במשך כל שנות הפעלת הטרפדות בחיל הים הישראלי (1950–1969), שירתו בזמנים שונים 18 ספינות טורפדו לפי הפירוט הבא:

* טרפדת אחת מתוצרת חברת "[[היגינס תעשיות]]"{{אנ|Higgins Industries}} מ[[ארצות הברית]]{{הערה|[http://www.militaryfactory.com/ships/detail.asp?ship_id=Higgins-PT-Boat טרפדת היגינס] באתר תעשיות צבאיות.}}.

* טרפדת ט-206 נבנתה עם הנעת בנזין אך הוסבה במולה להנעת דיזל, לאחר שריפה שאירעה בחדר המכונות שלה.

רוב הטרפדות (13 מתוך 18), נרכשו בשנים [[1949]] – [[1950]] בצרפת ובבריטניה, בעת כהונת מפקד חיל הים אלוף [[שלמה שמיר]]. לדבריו, רכש הטרפדות, שהתבסס בעיקרו על עודפי מלחמת העולם השנייה, בוצע בין השאר מטעמים של חולשה שנבעה ממשאבים כלכליים דלים ומאי זמינות רכש חדש. צוותים של חיל הים יצאו ב-1950 לצרפת להתאמן ולהיערך לקראת קליטתן. לטרפדות בים התיכון ניתנו שמות של [[עוף דורס|עופות דורסים]], והן החליפו בהדרגה את ספינות המשמר והוסיפו לחיל הים מהירות ועוצמת אש. הטרפדות היו כלי השיט המתקדמים ביותר של חיל הים בתקופת הפריגטות, במחצית הראשונה של שנות ה-50 של המאה ה-20{{הערה|שם=חדר}}.

{| class="wikitable" style="clear:both;"

|+ הטרפדות לפי דגמים

|

* שני צינורות טורפדו

|-

| {{דגל|בריטניה||+}}{{ש}}ווספר

* אח"י עיט (ט-202)

* אח"י דיה (ט-204)

| בנזין

| 1943

| 500 מייל (800 ק"מ){{ש}}<small>במהירות 15 קשר (28 קמ"ש)</small>

|

* 1,350 כוח סוס

* 3 מדחפים

|

* 2 טורפדות 18 אינץ'

* ללא מכ"ם

|-

|

* 2 טורפדו

* 2 מקלעי 0.5 אינץ'

* מכ"ם דקא

|}

 

הטרפדת ראשונה, '''אח"י נץ ט-15''', שסימונה הוסב ל'''ט-200''', נרכשה ב[[ארצות הברית]] ב-[[1949]] והגיעה לארץ עם שלטים ברוסית שהעידו כי במקור הייתה מתוכננת להימסר לברית המועצות במסגרת הסכם [[השאל-החכר]], שבמסגרתו בין השאר נבנו – בעיקר בארצות הברית – עשרות ספינות טורפדו עבור הרוסים {{ביאור|לקראת סיום המלחמה והפסקת השיירות ל[[מורמנסק]], חלק מספינות אלה נשארו בבריטניה ונקלטו בחיל הים הבריטי}}{{הערה|שמשון עדן, '''אנשי הברזל על ספינות העץ''', אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 42}}.

 

עם זאת, אף על פי שמנועי הטרפדות הבריטיות היו טובים ומערכת ההנעה שלהן, שהייתה בת שלושה מדחפים, הייתה איכותית, גוף העץ של הספינות היה בתהליך ריקבון.{{ביאור|מפקד הספינה מנחם ים-שחור סיפר שהמדחף ניתק מהציר ופגע בתחתית. לא ניתן לאמת סיפור זה.}} ט-209 טבעה במהלך הפלגה והאחרות הוצאו משירות מוקדם מהצפוי. עד [[מבצע קדש|מערכת סיני]] באוקטובר 1956 מרביתן הוצאו מהשירות. לקראת המערכה ביצעה שייטת 5 מטווחים על טרפדת בריטית שיצאה משימוש.

 

התכנון המקורי של הטרפדות מתוצרת ווספר התבסס על סירות שירות מהירות למטוסי ים ו[[סירת מרוץ|סירות מרוץ]] מהירות שחברת ווספר התמחתה בבנייתן בתקופה שבין מלחמות העולם. החברה ייצרה סירות מרוץ שוברות שיאים כמו ה[[בלו בירד K4]]{{אנג|Blue Bird K4}}, שהגיעה למהירות 228 קמ"ש באוגוסט 1939{{הערה|Christopher Dawson, עמ' 29.}}. {{ביאור|מדובר על סירות מרוץ פורצות דרך לתקופתן, בעלות שלושה גופי ציפה – טרימארנים.}}

 

הטרפדות נרכשו לישראל היו במצב טכני ומבני ירוד. אחת מהן אח"י לילית (ט-209) שקעה בעת הפלגה וטבעה. הצוות נאסף על ידי טרפדת אחרת.

 

מייסד חברת פאואר בואוט, יוברט סקוט-פיין {{אנג|Hubert Scott-Paine}}, החל את דרכו בבניית סירות מרוץ בעלות גוף גלישה עם מִנְשָׁק זָוִיתִי{{הערה|התרגום על פי [http://hebrew-terms.huji.ac.il/ האקדמיה ללשון העברית].}}, Hard Chine{{ביאור|המושג מנשק זוויתי, Chine, הוא מושג במבנה אוניות המתייחס לפרט בדופן הספינה, במעבר/בחיבור בין התחתית לדופן הספינה. לגוף ספינה ללא מנשק זוויתי במבט בחתך הרוחב של צלע אופיינית, המעבר בין השדרית לתחתית הספינה, ובהמשך לדופן, מתעקל ברציפות ובהדרגה בדומה לאות "S" שוכבת. מבנה זה מאפיין את מבנה האנייה/הסירה הקלאסית, המוגדר גם כ"גוף דחייה" (Hard Chine Displacement Hull) ומתייחס למצב שבו במבט בחתך לרוחב גוף הספינה הדופן מתחברת לקרקעית הספינה תוך שינוי זווית חריף. מינשק זוויתי מאפיין בדרך כלל ספינות מהירות בעלות גוף גלישה (Planning hull). במהירות גבוהה, התחתית השטוחה של ספינה בעלת מנשק זוויתי יוצרת כוח עילוי הידרודינמי הדוחף את כלי השיט החוצה מהמים, מקטין את הגרר ומאפשר הפלגה במהירויות גבוהות. תכנון נכון של המנשק הזוויתי משמש גם כמסיט לרסס המים ("השפריצים") הנוצרים במהירות גבוהה. לספינות הטורפדו ממלחמת העולם השנייה ולאלה ששירתו בחיל הים הישראלי היה מנשק זוויתי מודגש. לעיתים מוסיפים Spray Rails לכלי שיט איטיים, להסטת ה"שפריצים", אך אין לראות בהן ספינות בעלות גוף גלישה עם מנשק זוויתי (גדי שכטר, תולדות הדבורה).}} וספינות מהירות להצלת טייסים. מכיוון שלא היו כאמור בבריטניה מנועי בנזין חזקים מספיק, הוא העביר את דגם PT-9 שייצר, בהשקעה פרטית, לארצות הברית במטרה לצייד אותו במנועי "פאקרד". שנים מאוחר יותר, שימש דגם זה כבסיס לסדרת ספינות הטורפדו מתוצרת אלקו האמריקאית.

 

האדמירליות הבריטית העדיפה בתחילה את הספינות מתוצרת פאואר בואט. לקראת סוף המלחמה חברת פאואר בואט יצרה ספינות תותחים/טורפדו מהירות שהתאפיינו חיצונית במבנה גשר בצורת "גב לוויתן" שנמשך לאורך הסיפון האחורי. לחלק מאותן ספינות קוצר המבנה האחורי על מנת לאפשר התקנת תותחים בירכתיים. הספינות שהגיעו לחיל הים הישראלי היו מדגם זה.

 

{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"

! colspan="6" |'''הטרפדות המוקדמות'''

האמינות הטכנית של כלי השיט ומערכות ההנעה הייתה נמוכה ביחס לנדרש לפי העומס התפעולי. האמינות הטכנית שגדלה במשך הזמן אפשרה ביצוע הפלגות ארוכות טווח עד ל[[הרקליון]] שב[[כרתים]] ובחזרה{{הערה|[http://moreshetyamit.net/?p=2349 דברי רמי רפאלי, מפקד ט-203], באתר [http://moreshetyamit.net/ משמר המורשת הימית].}}. על כך כתב [[אלי רהב]], סגן מפקד פלגת סט"רים בשנת 1967 (לימים [[תת-אלוף]] וראש [[מספן הים]]): {{ציטוטון|...עם כל הקשיים ...אני זוכר את התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים בה יצאנו לסיורים לילה אחר לילה והטרפדות היו כמעט ללא תקלות. ...אנו המפקדים קיבלנו כמובן מאליו את המאמצים של צוותי התחזוקה, ואם לא דפקנו את הספינה ברציף, הספינות עבדו. אף פעם לא מאוחר להגיד תודה לאנשי התחזוקה.}}{{הערה|אלי רהב [http://moreshetyamit.net/?p=3424 הטרפדות בקרב רומני] באתר משמר המורשת הימית.}}

 

{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"

! colspan="6" |'''הטרפדות המתקדמות'''

קובץ:T203-204Haifa.jpg|ספינות הפלגה ביציאה ממפרץ חיפה.

קובץ:MTBsReceivingTanin.jpg|ספינות פלגת הטרפדות במסדר חילי לקבלת פנים לצוללת הראשונה, [[אח"י תנין (צ-71)]], ב[[נמל חיפה]] דצמבר 1959.

</gallery>

 

בקיץ 1955, לאחר רכש המשחתות ואישור בניית שלוש טרפדות בצרפת, במסגרת דיון על הפרעות המצרים לשיט ב[[מצרי טירן]], אמר הרמטכ"ל [[משה דיין]] {{ציטוטון|פתרנו את בעיית הים התיכון אך אין לנו שום אחיזה בים סוף, מה אפשר לעשות בנושא זה?}}. במפקדת חיל הים נערכו להקמת כוח לחימה במפרץ אילת. באותו הזמן התבסס קשר טוב עם האיטלקים בעזרת הנספחים הימיים אל"ם [[שלמה אראל]] וקודמו בתפקיד [[צבי קינן]]. הוקם צוות לאפיון שכלל גם את ראש מחלקת תכנון במטכ"ל, אל"ם [[עודד מסר]]. בחיל הים ביקשו לרכוש ארבע אניות. אילוצים כלכליים הגבילו את תוכנית הרכש לטרפדות. מצרי טירן היו חסומים באותה עת לשיט לאילת. לפיכך, אילוצים לוגיסטיים, כמו הצורך להוביל את הספינות ביבשה לאילת, הגבילו את אורך הספינה ל-16 מטר. לאחר אישור שר הביטחון הוזמנו שלוש טרפדות ממספנת בגלייטו באיטליה, על בסיס גוף הטרפדות האיטלקיות המהירות עם שני מנועי פקארד 71 בהספק 1,300 כ"ס כל אחד. שר הביטחון, [[דוד בן-גוריון]], אישר בניית מזח לספינות חיל הים בנמל אילת{{הערה|צבי קינן, '''במבט לאחור סיפור אישי''', עמ' 171–173, הוצאת גבעול, 2005}}.

 

 

בטרפדות הותקנו שני מנועי פקארד מהירים. בשונה מהמקובל בכלי השיט בעלי שני מדחפים, שבהם בתנועה קדימה מסתובב המדחף הימני ימינה והשמאלי שמאלה, שני המדחפים הסתובבו ימינה. לדבר היה השפעה מועטה בתמרון הספינה בנמל. כדי לאפשר טווח פעולה גדול, הורכב מדחף מרכזי שהונע במנוע קטן מתוצרת גריי מרין, שהיה חסכוני בדלק. המנוע איפשר טווח של 500 [[מייל ימי]] (כ-926 ק"מ), במהירות שבעה קשרים. בניסיון שנרכש בשנה הראשונה הסתבר שהסידור אינו שימושי התועלת הייתה קטנה משום המהירות האיטית, וגם מכיוון שהמדחף יצר חיכוך שפגם במהירות הגבוהה. והמערכת להנעה איטית הוסרה מהספינות.

{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"

! colspan="6" |'''הספינות בים האדום'''

|}

 

{| align=center

|<gallery widths="200px" heights="150px" perrow="3">

|}

 

{{ערך מורחב|ספינת טורפדו}}

{{ערך מורחב|טורפדו}}

[[קובץ:TorpedoonTarget.jpg|ממוזער|250px|שמאל|נתיב הטורפדו, הנשק הקלסי של הטרפדות, בדרכו אל המטרה בירי אימונים]]

[[קובץ:40mmBofors.jpg|ממוזער|200px|שמאל|התותח הכבד של הטרפדות, בופורס 40 מ"מ]]

 

 

בתחילה הספינות היו חמושות בשניים-שלושה [[תותח אורליקון|תותחי אורליקון]] 20 מ"מ, ומקלעי [[M2 בראונינג]] 0.5 אינץ', ללא בקרת אש מרכזית וללא מערכת קשר בין מוצבי הנשק והגשר. מיקום התותחים ומספרם השתנו בהתאם להתפתחות תורת הלחימה והצרכים המבצעיים. כבר בתחילת שירותן של הטרפדות בחיל ברור היה כי לתותח 20 מ"מ אין כוח השמדה מספיק להטבעת כלי שיט בגודל דומה. במטווח בראשית 1956 הוכח כי {{ציטוטון|...בקליעים מתותחי ה-20 מ"מ ניקבו את ספינת המטרה אולם פגז אחד של תותח 6 ליטראות (57 מ"מ) השמיד את המטרה...}}{{הערה|שמשון עדן, '''אנשי הברזל על ספינות העץ''', אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 101}}

תצורת החימוש המשופרת בוצעה גם בטרפדות של פלגה 912 באילת, שם [[תותח בופורס 40 מ"מ]] הוכיח עצמו בתקרית שאירעה עם מוצבי חוף סעודיים בתחילת 1957. מאוחר יותר הוברר כי מאחר שהטרפדות שהוצבו בים סוף קטנות מדי, כאשר הן חמושות בתותח 40 מ"מ הן אינן מגיעות למהירות הנדרשת ולמגינת לב התותחנים הוחלף תותח ה-40 מ"מ בתותח אורליקון 20 מ"מ.

 

הטרפדות הוכשרו לשאת [[פצצת עומק|פצצות עומק]] דגם 5, שהיו קטנות יותר מהרגילות. לספינות לא היה [[סונאר]] ולכן הפעלתן במשימת גילוי צוללות הייתה אמורה להיעשות בהכוונה מכלי שיט אחר אל המטרה. פצצות העומק אפשרו תקיפה מיידית בגילוי [[פריסקופ]] ה[[צוללת]] בעין או במכ"ם.

 

טרפדות חיל הים השתתפו במגוון משימות פשיטה מהים. לשם כך הוכשרו לשאת ולהשיק סירות גומי. בטרפדת אחת ניתן היה לשאת כוח לחימה יבשתי, בסדר גודל של מחלקה. כמו כן בוצעו התקנות לתובלת ציוד הלחימה הייעודי של כוחות קומנדו ימי. לצורך כך הוסרו מוצבי תותחים וטורפדו, על מנת לפנות מקום למנוף כנפיים. מנוף הכנפיים, שהונע על ידי מנועים חשמליים, תוכנן על ידי אמנון סלעי מענף הנדסה ימית והותקן בדרך כלל על ט-206 שהייתה בעלת מבנה חזק יותר מאשר של טרפדות הדיזל מסדרת היצור השנייה (ט-203 וט-204). הנפת כלי השיט המיוחדים של שייטת 13 דרשה מיומנות רבה ועבודת ימאות זריזה מכל המשתתפים. תגובה נכונה למצב הרוח והגלים הייתה קריטית להצלחה.

 

הטרפדות הראשונות הפליגו ללא [[מכ"ם]] ועשו שימוש באמצעי [[ניווט]] פשוטים – מצפן מגנטי ומפה ימית. רק ט-209 הגיעה עם מכ"ם. מאוחר יותר הותקנו מכשירי מכ"ם בשאר הטרפדות. המכ"ם של טרפדות הבנזין היה מתוצרת חברת דקה. תמונת הצג הייתה צמודה לחרטום והמטרות עליו זזו עם שינוי בקורס הספינה. צג המכ"ם היה מלא בהפרעות מרכז.

 

טרפדות הדיזל, שהייתה להן יכולת חשמלית משופרת, צוידו במצפן גירוסקופ, מד מהירות חשמלי בתחתית ומכ"ם מתוצרת קלווין יוז, מיוצב גירוסקופ. תמונת המכ"ם ממכ"ם הקלווין יוז הייתה עדיפה משמעותית על פני זו שנתקבלה ממכ"ם הדקה הבלתי מיוצב של ספינות הבנזין. כמו כן הותקן בטרפדות הדיזל חדר [[מי"ק]] עם שולחן תנועה העוקב אחרי התמונה המקומית. המערכת החשמלית הטובה שלהן אפשרה גם מערכת קשר אמינה יותר.

 

הטרפדות היוו מרכיב חשוב בכוח הימי של חיל הים הישראלי. בתקופת הפריגטות בחיל הים (1956-1950), הטרפדות תרגלו לחימה עצמאית והופעלו בנפרד, תוך ניצול יתרונן ככלי קטן ומהיר. לאחר שספינות הפיקוד צוידו במכ"ם הצליחו הטרפדות להגיע לרמה טובה של שליטה בכוח. עם העמקת המקצועיות בחיל הים לאחר הגעת המשחתות ב-1956, פותחה טקטיקת קרב שבה פועל כוח משימה משולב של משחתות וטרפדות, לצד שיפור בלחימה עצמאית. הטרפדות הפליגו עד אזור יוון והשתלבו באימונים כלל חיליים. על מנת להתגבר על מגבלות הטווח בשהייה ממושכת בים, הטרפדות נגררו על ידי המשחתות. טרפדות עם מנועי דיזל אף יכלו לבצע תדלוק ממשחתות או מאניות. כמו כן עסקו באימוני נחיתה של צנחנים וקומנדו ימי באמצעות [[סירת גומי|סירות גומי]]. בתכונותיהן הייחודיות השלימו הטרפדות את יכולת המשחתות{{הערה|שם=חדר}}.

 

|}

 

[[קובץ:INSMivtachApproachHaifa251268.jpg|ממוזער|250px|שמאל|בסיס נמל חיפה, פלגת הטרפדות 914 צוללת ונחתת עוגנים ליד שובר הגלים. [[ספינות סער|ספינת סער]] ראשונה [[אח"י מבטח]], עוברת מחוץ למעגן, דצמבר 1967]]

בתחילת הדרך הייתה כוונה להציב את שייטת ספינות המשמר ב[[נמל יפו]]. מיקומו אפשר כניסה טובה יותר לכלי שיט מאשר ב[[נמל תל אביב]]. בדרום הנמל נבנה [[מבדוק יבש]] להספנת כלי שיט קטנים. עם קבלת השליטה על [[נמל חיפה]], ב-[[30 ביוני]] [[1948]], הוברר כי המקום עדיף לאין ערוך על נמל יפו. עוד בטרם סיום הבנייה נזנח נמל יפו, שייטת ספינות המשמר נשארה בנמל חיפה וההשקעה ירדה לטמיון. בסיסן של ספינות המשמר היה במערב הנמל, ליד ממגורות דגון שנבנו מאוחר יותר. ספינות המשמר עגנו לעיתים בנמל יפו בהתאם לצרכים המבצעיים. עם הגעת הטרפדות היה צורך במקום עגינה גדול יותר. בספטמבר 1951 הועברו הטרפדות לשובר הגלים הקטן במזרח הנמל. העגינה התבצעה עם קשירת החרטום למצופי היקשרות וקשירת הירכתיים לשובר הגלים המזרחי. האזור נקרא בסיס שייטת 5. המבנים שעל שובר הגלים והאנייה [[אח"י אילת (א-16)]] שימשו את לוחמי שייטת 5 כמחסנים, משרדים וחדר אוכל. לינת הצוותים נעשתה בספינות.

בנוסף בנמל האזרחי של אילת הוכן לטרפדות מעגן בצד הצפוני המוגן מסערות. לקראת הגעת הטרפדות כבר היו במקום שלושה מצופי עגינה לקשירת החרטום ושלושה גשרונים לקשירת הירכתיים. כחלק מההיערכות בנמל אילת, נבנה בקצהו הצפוני של הנמל ממשה להספנת הטרפדות, אשר שימש גם כלי שיט אחרים.

 

{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת סיני}}

בתקופת [[הזירה הימית במלחמת סיני|מבצע סיני]] מנתה השייטת שש טרפדות – שלוש צרפתיות ושלוש בריטיות. ערב המערכה, בעת העברת מטוסי קרב מצרפת ל[[חיל האוויר הישראלי]], התפרסו הטרפדות עד כרתים בכוננות חילוץ טייסים וצוותי אוויר.

'''חילוץ יהודי פורט סעיד''' - מיד לאחר סיום [[מלחמת סיני]], בימים 14–18 בנובמבר 1956, נערך [[מבצע תושיה]] לחילוץ יהודים מ[[פורט סעיד]] מחשש לנקמה. במבצע נטלו חלק שתי סירות דיג מגויסות באבטחת טרפדת של חיל הים. שני הסד"גים חדרו לנמל שהיה נתון לכיבוש אנגלו-צרפתי לאחר [[מבצע מוסקטר]] וחילצו למעלה ממאה יהודים. סא"ל [[נפתלי רוזן]], מפקד שייטת 5, פיקד על הכוח הימי. [[אריה (לובה) אליאב]] ו[[שלמה הלל]] נמנו עם הכוח היבשתי שחדר לעיר והכין את היהודים לפינוי.

 

בתחילת 1957, לאחר מבצע סיני, הגיעו שלוש הטרפדות האיטלקיות לאילת. לקראת פינוי צה"ל מחצי האי סיני במרץ 1957, חיל הים חיפש נתיב שיט בין האי [[סנפיר (אי)|סנפיר]] והחוף הסעודי במטרה למצוא מעבר חלופי למצרי טיראן שהיו עתידים לחזור לשליטה מצרית. הפריגטה מזנק ק-32 וטרפדת נשלחו לביצוע המשימה. הפריגטה עגנה במזרח האי סנפיר והטרפדת בפיקודו של משה טבק ביצעה במהירות איטית בדיקת נתיב שיט, סמוך לחוף הסעודי שבו הייתה סוללת תותחים 25 ליטראות. בתום הסיור באזור השוניות, כשהותנעו המנועים הראשיים בטרפדת להגברת המהירות, נשמעו פיצוצי הדלקה מהמנועים ("בק פיירים"). הסעודים, שככל הנראה סברו שיורים עליהם, החלו לירות אש תותחים לעבר הטרפדת. נפילות הפגזים היו קרובות. הטרפדת השיבה אש מתותח 40 מ"מ שפגע באחת העמדות. מספר סעודים נהרגו. לא היו נפגעים לצה"ל{{הערה|שמשון עדן, '''אנשי הברזל על ספינות העץ''', אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 205-203}}. זו הייתה תקרית האש הראשונה שבה השתתפו טרפדות, ותותח ה-40 מ"מ הוכיח את יעילותו.

 

 

קליטת סטי"לים בצי המצרי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 ואחר כך בצי הסורי, הפכה את המשחתות לכלים מסורבלים ופגיעים. בהתאם לתורת הלחימה שפותחה בחיל הים, בעת היתקלות בסטי"לים, שטילי ה-[[SS-N-2 סטיקס]] שלהם היו מיועדים לפגוע בכלי שיט גדולים, היה על הטרפדות להסתער לעבר הסטי"לים ולכפות עליהם קרב תותחים מטווח קצר, והמשחתות היו צריכות להתרחק מטווח הטילים. טקטיקת קרב זו יושמה בפעולת פורט סעיד במלחמת ששת הימים ובקרב רומני{{הערה|שם=חדר}}.

{| align=center

|<gallery widths="200px" heights="170px" perrow="4">

קובץ:1967ChngCommand 914.jpg|החלפת הפיקוד על פלגה 914 בחיפה: סא"ל [[שבתאי לוי (קצין)|שבתאי לוי]] מוסר פיקוד לסא"ל משה אורן, 1966.

File:MTBT-207.jpg|שער חוברת [[מערכות ים]] אפריל 1967 - [[אלי רהב]], מתמרן גישה בלב ים, בגשר טרפדת ט-207. ומפקדה חיים גבע בכובע לבן בחרטום.

</gallery>

|}

 

{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת ששת הימים}}

 

מבין הטרפדות בים התיכון, ט-205 בהנעת בנזין הייתה בשיפוץ כללי ולא השתתפה בפעילות. משימתה העיקרית של הפלגה הייתה לתקוף בטורפדו את המשחתות המצריות שעלולות היו להפגיז את החוף הישראלי. מצב הנחיתות הקרבית של חיל הים הישראלי מול הצי המצרי היה אמור להתאזן בהפעלת מטוסי קרב של חיל האוויר. במשך [[תקופת ההמתנה]] עברו הטרפדות סדרת אימונים מואצת, שכללה שיט במבנים צמודים בלילה וביום וירי תותחים. כאשר פרצה המלחמה היה הכוח מוכן ומאומן.

 

[[קובץ:MTBsHaifaBay.jpg|ממוזער|250px|טרפדות פלגה 914 יוצאות לים במפרץ חיפה]]

בפרוץ הקרבות, בבוקר יום 5 ביוני, הוטלה על הטרפדות משימה ראשונה: לחלץ טייס שנטש את מטוסו מעל לים מול חוף עזה. כוח בפיקודו של סרן [[אלי רהב]], שכלל את הטרפדות ט-204 בפיקוד קרן גיל וט-207 בפיקוד [[אריה רונה]], סרק את הים והתקרב לחוף, אך הטייס {{יזכור|97222|מרדכי לבון}} נאסף על ידי סירה לשבי המצרי. הטרפדות נראו היטב מהחוף בים השקט וספגו ירי תותחים משם, אבל הנפילות לא סיכנו אותן. הן התרחקו ומאוחר יותר הוחזרו צפונה.

 

{{ערך מורחב|פעולת פורט סעיד (1967)}}

ב-5 ביוני אחר הצהריים הצטרפו חמש טרפדות לכוח בפיקודו של אל"ם [[בנימין תלם]] שכלל את המשחתת [[אח"י יפו (ק-42)]] בפיקוד סא"ל יצחק קט ועליה לוחמי [[שייטת 13]] בפיקודו של רס"ן [[זאב אלמוג]], בדרכו ל[[פעולת פורט סעיד (1967)|פעולת פורט סעיד]]. תוך כדי התארגנות הכוח ליד אשדוד הוחזרו שתי ספינות לחיפה. שלוש הנותרות בפיקוד המפל"ג סא"ל משה אורן נשארו עם המשחתת.

מפקד הכוח [[בנימין תלם]], שידע כי ספינות האוסה קיבלו הוראה להיכנס לנמל וגם קיבל דיווח מטרפדת ט-207 שהיא "קצרה בדלק"{{הערה|שמשון עדן, '''אנשי הברזל על ספינות העץ''', אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 229}}, הורה לטרפדות שלא לרדוף אחריהן ולמעשה הקרב הופסק לאחר הפתיחה באש. הספינות המצריות נכנסו לפורט סעיד מבלי להשיב אש לטרפדות.

 

זוג הטרפדות בפיקוד סגן המפל"ג [[אלי רהב]], שהוחזרו מאשדוד לחיפה – ט-204 בפיקוד גיל קרן וט-208 בפיקוד [[חיים גבע]] - קיבלו בחצות הלילה משימה חדשה. לצאת צפונה כדי לשמש אבטחה לכוחות [[שייטת 13]] שפעלו נגד הנמלים בחוף הסורי. הטרפדות יצאו צפונה והגיעו למפגש עם [[אח"י נגה (ק-22)]] בשעה 07:55 הבוקר. הספינות נשארו בקרבת אח"י נגה עד שהתקבלה הוראה לכל הכוחות בגזרה הסורית לחזור לנמל.

 

{{ערך מורחב|תקרית ליברטי}}

[[קובץ:DeniKayT203.jpg|ממוזער|השחקן [[דני קיי]] מתקבל לביקור על הטרפדת ט-203, מצדיע מפקדה סרן רפי רז בחוף סא"ל משה אורן מפקד הפלגה, 4 ביולי 1967.]]

כשהובררה זהות האניה הציעו הטרפדות עזרה אך מפקד הליברטי מק-גונגל דחה אותה.

 

בתחילת המלחמה הגיע לחיל הים מידע ששתי משחתות ושש טרפדות מצריות מפליגות צפונה במטרה לתקוף את אילת. כוח ימי בפיקודו של אל"ם [[אברהם בוצר]], שכלל שלוש טרפדות מפלגה 912 בפיקודו של חיים אברבנאל, סירת ברטראם חמושה במקלעים, שתי [[סירת נפץ|סירות נפץ]] וסירות מרוץ מגויסות, נערך למארב מדרום לאילת, באזור ג'זירת פרעון ([[אי האלמוגים]]). סירות המרוץ המגויסות נועדו לבצע התקפת דמה על הכוח המצרי לקראת תקיפתן על ידי הטרפדות וסירות הנפץ. ברם, הכוח המצרי נסוג לאחר שהגיע לאזור דהב בדרום מפרץ אילת, לפני שהתפתח קרב.

 

ב-[[6 ביוני]] הוחלט על כיבוש [[שארם א-שייח']]. התוכנית הייתה להצניח כוח צנחנים שישתלט על המקום. על חיל הים הוטל לסייע לכיבוש בהנחתת טנקים והובלת אספקה בנחתות בליווי הטרפדות. שלוש הטרפדות שהמתינו בצפון [[מפרץ אילת]] במארב למשחתות מצריות, החליפו חימוש: הטורפדות הוסרו והן נעשו ספינות תותחים.

 

 

עם כיבוש שארם א-שייח' הוסר הסגר הימי על אילת שהיווה עילה מרכזית לפרוץ מלחמת ששת הימים.

{| align=right

|<gallery widths="200px" heights="150px" perrow="4">

{{-}}

 

{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת ההתשה}}

[[קובץ:T204CrewAfterRomani.JPG|ממוזער|צוות הטרפדת ט-204 לאחר [[קרב רומני (קרב ימי)|קרב רומני]], שהתרחש לאחר הפסקת האש, 12 ביולי 1967.]]

ב-21 באוקטובר 1967 [[טיבוע המשחתת אילת|הוטבעה]] המשחתת [[אח"י אילת (ק-40)|אח"י אילת]] בקרבת פורט סעיד על ידי סטי"לים מצריים. הטרפדות הוזעקו מבסיס אשדוד לחלץ את הנפגעים. הספינה הראשונה שהגיעה למקום הייתה ט-206 בפיקודו של רפי אפל. נוכחותה הייתה חיונית לתיאום מסוקי הפינוי ואיסוף ההרוגים{{הערה|אל"ם שמואל פרס, [http://moreshetyamit.net/?p=2706 הצלת צוות המשחתת אילת], אתר משמר המורשת הימית.}}. למחרת יצא לאזור הטיבוע זוג טרפדות אחר בפיקוד סרן [[אלי רהב]]. הטרפדות שהו בשטח לאיסוף גופות עד גמר הטיפול במשחתת הטבועה ופיצוצה על מנת למנוע ניסיונות מצריים לאיסוף ממצאים.

 

 

ב-1969 התברר כי מחבלים מלבנון מעבירים בדרך הים חומרי חבלה לשטח ישראל. ב-3 בנובמבר 1969 הייתה הטרפדת ט-203 בפיקודו של סגן דוד ניצן בסיור בט"ש מול חוף [[ראש הנקרה]]. במהלך הלילה התגלתה מטרה קטנה וחשוכה חודרת את הגבול מצפון לדרום. הטרפדת החלה במרדף ופתחה באש לעבר המטרה שניסתה להימלט. לבסוף המטרה נעצרה. הייתה זו סירה של ארגון הפתח ועליה ארבעה מחבלים וחומרי חבלה{{הערה|אתר '''עמותת חיל הים/מורשת חיל הים''', אירועי חודש נובמבר.}}. זו הייתה סירת המחבלים הראשונה שנתפסה על ידי חיל הים{{הערה|[[אורי פורת]], '''לכידת ספינת מחבלים''', מערכות ים, בטאון חיל הים, חוברת 104 יולי 1971, ע' 7.}}.

 

כתוצאה ממלחמת ששת הימים התארך גבולה הימי של מדינת ישראל פי חמישה וכלל גם את חצי האי סיני. הצורך במעגן דרומי בזירת הים התיכון לפעילות בגזרה המצרית עלה כבר במערכת סיני ב-1956, אולם הגיע למימוש רק ב-1967, לאחר שב-1965 נחנך [[נמל אשדוד]].

 

ביוני 1967 פקדו הטרפדות את נמל אשדוד לתדלוק והמשיכו בכך גם לאחר מלחמת ששת הימים. הצורך בסיורים קבועים במימי [[רצועת עזה]] וצפון סיני האיץ הקמת בסיס ימי באשדוד. באוגוסט 1968 נחנך [[בסיס אשדוד|בסיס חיל הים באשדוד]] עם פלגה טכנית ובית מלאכה לתחזוקת טרפדות{{הערה|משה אימבר וגד אריאל, '''תצוגת מורשת פלגה 916''', בסיס אשדוד, 2005}}. בסיס אשדוד שימש נמל יציאה לסיורי הטרפדות בצפון סיני. תחילת הברחות אמצעי לחימה ופעילי טרור מלבנון לחופי ישראל באותה תקופה, הביאה להחזרת חלק מהטרפדות לבסיס חיפה, לסיורים בגבול הצפוני.

 

הטרפדות היו מוגבלות בשהייה בים, דבר שמנע את שילובן במשימות ממושכות עם המשחתות שהיו בחיל הים. ב-1960 חיל הים חיפש אחר טרפדות חדשות. הטרפדת הגרמנית מדגם יגואר נמצאה עדיפה מכל שאר החלופות במהירות, בכושר שהייה בים ובטווח הפלגה. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הצי המצרי היה בתהליך בהצטיידות מואץ של כלים מכל הסוגים, לרבות סטי"לים סובייטיים. המשחתות המיושנות של חיל הים הישראלי נחשפו לאיום [[טיל ים-ים|טילי ים-ים]] ללא מענה. הצטיידות האויב נועדה, בין היתר, לפתח יכולת הסגר ימי על ישראל. בסוף 1962 עובדו התוכניות הראשונות לפיתוח מערכת אלקטרונית להנחיה ולביות עבור ה[[גבריאל (טיל)]]. באותה עת הגיע חיל הים למסקנה כי ספינת תותחים וטילים היא התחליף המיטבי למשחתת ולטרפדת גם יחד{{הערה|משה אימבר וגד אריאל, '''שייטת 3 ספינות הטילים בחיל בים''', עמ' 13–14, [[משרד הביטחון ההוצאה לאור]], 2005}}. גוף ספינת היגואר שימש בהמשך כבסיס לבניית הסטי"לים ([[ספינות סער]]).

 

|}

 

'''ציונים לשבח'''

 

{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"

פיקוד על טרפדת לא היווה תנאי לפיקוד על הפלגה. צוותי הספינות נבנו בתחילה מבוגרי ה[[פלי"ם]] מתקופת [[ההעפלה]] ובוגרי בתי הספר הימיים. אליהם הצטרפו בוגרי תיכון וחיילי צבא החובה. המשרתים בטרפדות השתדלו לקיים את המוטו {{ציטוטון|אנשי הברזל על ספינות העץ}} שהושאל מספינות המפרש. בהמשך היו מקור לא אכזב לאיוש ה[[צוללת|צוללות]] ו[[ספינות סער]] של חיל הים המתפתח.

 

אירועים עיקריים במהלך קיום שייטת הטרפדות בחיל הים

{|border="1" align="center""| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"

|}

 

* משה גורמן ואריה בן-אלי, '''השייטת הקטנה''', 'חיל הים' חוברת ז' ינואר 1949, עמ' 17.

* [[מיכאל הולר]], '''כרישי חיל הים מגיחים''', מערכות ים יולי 1954, עמ' 34–37.

* 1972 ,Christopher Dawson, '''A Quest for Speed at Sea''', Hutchinson&Co. (Publishers) Ltd, London</div>

 

{{ויקישיתוף בשורה|Category:Torpedo boats of Israel}}

* משה אבגי, [https://vimeo.com/44316315 צל"ש ליעקב ניצן ויהודה סמברג] סרטון באתר הגבורה, 17 במאי 2012.

* [https://www.youtube.com/watch?v=HoBblONuFvI טרפדות חיל הים במלחמת ששת הימים] סרטון בהפקת 'מבט כרמל' 15 בנוב 2017.

 

{{ביאורים}}