דברי הימים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 88:
== פרקי היוחסין ==
תשעת הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים הן [[ספר יוחסין|רשימות יוחסין]] אשר מתחילות בתולדות האנושות ([[אדם הראשון]]), ממשיכות ל[[אברהם]], מתארות בקיצור נמרץ את תולדות [[ישמעאל]] ו[[עשו]] ומפרטות את תולדות שבטי ישראל.
מחבר דברי הימים עשה שימוש באמצעי הספרותי של רשימות יחס ככלי להמשגת הזהות. לדידו, התשובה זהותו של אדם נובעת מאבותיו ומקו היוחסין העובר ברצף מן האב הקדמון אל צאצאיו. בהצעת הבסיס הגנאולוגי של הזהות הישראלית נקט מחבר הספר תפיסה מקיפה ומכלילה וחיבר אל מבנה היסוד של בני יעקב את כל מרכיבי היישוב בארץ ישראל. לצידם של בני ישראל ישבו בארץ כנען גם תושבים אחרים - נכרים, אך בעל דברי הימים הגדיר אותם כגרים וכלל אותם בתוך עם ישראל כאחד ממרכיביו (דה"ב ל 25, למשל). נקודת מוצא מרחיבה וכוללנית זו מעניקה לרשימות היוחסין תפקיד יוצא דופן בחיבור זה. בעוד שבתפקודן המקובל רשימות יוחסין הן אמצעי להגבלה, להפרדה ולייחוד, בספר דברי הימים משמשת התבנית הספרותית והגנאולוגית הזו כאמצעי לסיפוח והכללה וכמכשיר למתיחת המושג ישראל לגבולותיו הרחבים ביותר. <ref>[[שרה יפת]], ההיסטוריוגרפיה המקראית בספרי נביאים ראשונים, בתוך: ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך ראשון, עורכת: [[צפורה טלשיר]], הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2011. עמ' 405-406. {{כותר|95229718}}</ref>
מחבר דברי הימים התחיל את רשימת היוחסין של עם ישראל באדם הראשון (דה"א א א 1) ובכך הציגו כאב הקדמון של עם ישראל, ונתן ביטוי להשקפתו המיוחדת על בחירת ישראל. על פי שיטתו, היחס המיוחד בין אלוהי ישראל ובין עם ישראל לא נוצר ברגע היסטורי מסוים ובמעמד היסטורי מוגדר, אלא זהו יחס מוחלט שנקבע כבר בבריאת העולם ואשר ותוקפו דומה לתוקף היחס שבין אלוהים לעולם שברא.
גם השקפתו של בעל דברי הימים בשאלת הזהות הגאוגרפית של עם ישראל היא כוללנית ומקבילה באופיה למושג הכוללני של הזהות האתנית. בספר, תיאור הגבולות הגאוגרפיים הראליים של ארץ ישראל הוא בהיקפם הרחב ביותר. ההתיישבות בארץ ישראל התחילה על פי השקפתו עם בני יעקב, כלומר, בנקודת ההתחלה המוקדמת ביותר של עם ישראל .
בספרות חז"ל ניתנה משמעות רבה לפרקי רשימות היוחסין וישנם מדרשים רבים על פסוקים מפרקים אלו.<ref>למשל בפסחים ס"ב ע"ב; מגילה י"ג ע"א; ב"ב צ"א ע"ב; סנהדרין ירושלמי פ"ב ה"ג. </ref> ב{{בבלי|פסחים|סב|ב}} מוזכר [[מר זוטרא]] שמתאר קובץ מדרשים עצום על פרקים אלו שאבד.<ref>"אמר מר זוטרא בין אצל לאצל טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא".
כלומר, ספר יוחסין היה כה גדול בכמות עד שאמרו (כהגזמה) שבין המלה "אצל" המוזכרת בכתוב "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן כל אלה בני אצל" (דברי הימים א' ח, לח), ובין המלה "אצל" המוזכר בפסוק האחר "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן אלה בני אצל" (דברי הימים א' פרק ט, מד), טענו ארבע מאות גמלים של דרשות הכתובות על מקראות אלה, עד כדי כך מרובות היו הדרשות על ספר דברי הימים.</ref>
==פרשנות קלאסית==
| |||