דברי הימים

אחד מספרי הכתובים בתנ"ך

דִּבְרֵי הַיָּמִים הוא ספר מספרי המקרא שנכתב בתקופה הפרסית. בתנ"ך היהודי כלול הספר בחלק הכתובים, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Παραλειπομένων (פאראליפומנון) בתרגום השבעים היווני או Chronicorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בהיסטוריוגרפיה שבברית הישנה. הספר מציג בראשיתו סקירה גנאלוגית מאדם הראשון עד למשפחות שנים עשר השבטים וצאצאיהם, לאחר מכן הוא סוקר כרונולוגית את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכות שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והכרזת כורש.

דברי הימים
Solomon and the Plan for the Temple.jpg
מספר פרקים 65
(דברי הימים א' – 29; דברי הימים ב' – 36)
מספר פסוקים 1,765
(דברי הימים א' – 943; דברי הימים ב' – 822)
סדרת ספרים כתובים
הספר הקודם נחמיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קטעים מספר זה לא נקראים בציבור באף חג בלוח השנה היהודי.

תוכנועריכה

ספר דברי הימים משתייך מבחינת תוכנו להיסטוריוגרפיה המקראית המאוחרת, אשר נוהגים לכנותה גם ההיסטוריוגרפיה שלאחר הגלות (post-exilic historiography).

חלקו הראשון של הספר (הקרוי דברי הימים א') מתחיל בסיכום כרונולוגי לדורות, החל מבריאת העולם ועד למותו של שאול בגלבוע וממשיך בתיאור ימי מלכות דוד. חלקו השני (דברי הימים ב') עוסק בתולדות ממלכת יהודה ובשושלת מלכי בית דוד מימיו של שלמה ועד לחורבן בית המקדש הראשון, ונספח בסופו המזכיר את הכרזת כורש. ממלכת ישראל מקבלת בתיאור ההיסטורי של הספר מקום שולי יחסית.

מחבר הספרעריכה

חוקרי המקרא מתארכים את חיבור ספר זה לתקופה הפרסית, סביב המאה הרביעית לפני הספירה, ואילו המסורת היהודית מייחסת את חיבורו לעזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בתקופת שיבת ציון, ראשית התקופה הפרסית (בין דעת החוקרים למסורת היהודית פער של כ-100 שנים).

מקובל לחלק את כתיבת הספר לפי המסורת היהודית, כאשר עזרא הסופר כתב את תחילתו, וחלקו השני נכתב בידי נחמיה שהיה באותה עת הפחה על פחוות יהודה מטעם פרס, על פי דברי הגמרא (בעקבות הברייתא) "עזרא כתב ספרו ויחס דברי הימים עד לו... ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'). כך פירשו רבינו גרשום, רש"י ורבינו חננאל. עם זאת, ניתן להבין את הגמרא באופן אחר: שעזרא כתב את כל ספרו וכן את ספר דברי הימים, עד לשלב שבו הוא כבר לא היה בתמונה - השלב שבו נכנס נחמיה להנהגה, ומשם המשיך הוא (כפי שאכן ספר עזרא מתחלף באופן מובהק לספר שנכתב בידי נחמיה, על אף שבמקור שני הספרים היו כרוכים יחדיו תחת השם 'עזרא').[דרוש מקור] לפי הסבר זה, ספר דברי הימים כולו נכתב בידי עזרא הסופר.

המהרש"ל הציע דרך אחרת לקריאת הגמרא, שמסקנתה גם היא שעזרא הסופר כתב את כל דברי הימים. לפיו, אין לקרוא את דברי הגמרא "עַד לו", אלא "עֵד לו"; ספר דברי הימים הוא עדות לספר עזרא ולנכונות המסורת שבידי עזרא מחבר הספרים. לפי זה, שאלת הגמרא "ומאן אסקיה?" היא על ספר עזרא, וללא קשר להגדרת הברייתא במילים "עד לו".

חיבורים מקביליםעריכה

הספר מקביל בתוכנו (מדה"א י' ואילך) לספרים שמואל ומלכים. יש בין החיבורים השונים נקודות זהות רבות אך גם נקודות רבות השונות זו מזה או אף סותרות. את ההבדלים בין החיבורים ניתן לחלק לשלושה סוגים:

  1. השמטות - מקומות בהם ספר דברי הימים השמיט ממה שכתוב במקום המקביל לו בספר שמואל או מלכים (כגון השמטת פרקים י"א-כ"א בספר שמואל ב').
  2. הוספות - מקומות בהם ספר דברי הימים מוסיף על מה שכתוב במקום המקביל לו בספר שמואל או מלכים (כגון הוספת רפורמת יהושפט בדברי הימים ב', י"ט וכן לגבי חטאי יואש ואמציה ועוזיה בדברי הימים ב', כ"ד-כ"ו).
  3. החלפות - מקומות בהם ספר דברי הימים משנה, עורך את הכתוב המצוי במקום המקביל לו בספר שמואל או מלכים (כגון הכנסת הלוויים לסיפור העלאת הארון בדברי הימים א', ט"ו).

לדעת רוב חוקרי המקרא, רוב המקומות בהם יש הבדל בין הספרים המקבילים נערכו בכוונה על ידי מחבר ספר דברי הימים, אך הדעות חלוקות לגבי המניעים שהובילו את המחבר לשנות ולערוך את הכתוב. יש פרשנים[דרושה הבהרה] שהציעו שהנוסח בדברי הימים מסתמך על מקורות היסטוריים חיצוניים, שבדברי הימים נערכו בצורה אחרת מבספרי שמואל ומלכים.

המניעים העיקריים האפשריים המוזכרים בספרות המחקרית הם:

  1. עריכת הכתוב מתוך רצון לפרשו ולהבהירו[1].
  2. עריכת הכתוב מתוך רצון להתאימו לידע היסטורי שהתגלה בימי מחבר הספר או לנוסח אחר של ספרי שמואל- מלכים[2].
  3. עריכת הכתוב מתוך רצון להתאימו לגישה התאולוגית או הפוליטית של מחבר הספר[3]. לדוגמה, יש שהסיקו מההתעלמות מממלכת ישראל, שבעיני המחבר שלטון בית דוד היה השלטון הלגיטימי היחיד. דוגמה נוספת לגישה תאולוגית רבת השפעה בספר היא התפיסה שמעשי האדם לטוב ולרע משפיעים באופן ישיר על הצלחתו המעשית, משום כך התווספו בספר זה חטאים של מלכי ישראל או חזרה בתשובה שמסבירים את הצלחתם או לחלופין את כישלונם.

תיארוכועריכה

על פי החוקרים הספר נכתב בתקופה הפרסית, ככל הנראה במאה ה-4 לפנה"ס. אחת הסיבות העיקריות לכך, היא שברשימת היחוס של צאצאי דוד המלך, נזכרים דור שישי של צאצאי זרובבל (דברי הימים א', ג', י"ט-כ"ד), כלומר צאצאים שחיו כנראה לכל הפחות 150 שנה לאחר העלייה מבבל. ומפני שאין בספר השפעה הלניסטית, מקדימים רוב החוקרים את חיבור הספר לתקופה ההלניסטית[4].

לעומת זאת המסורת היהודית מייחסת את תחילת חיבורו של הספר לעזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בתקופת שיבת ציון, ראשית התקופה הפרסית. ואת סיום חיבורו לנחמיה[5]. בדור זה, שבו מהגלות יהודים בני השבטים יהודה, בנימין, ולוי שלא ידעו את ייחוסם. לכן עזרא כתב את הספר בשבילם וניתן לראות כיצד זה בא לידי ביטוי בשני מאפיינים של הספר: א. הספר כולו מלא בייחוסים מימי האבות עד לימי החורבן. ב. היהודים שעלו, כאמור, הם מבני שלושת השבטים שהיו בממלכת יהודה (שאר השבטים בממלכת ישראל גלו ונעלמו). לכן, הספר מתייחס רק לממלכת יהודה, וממלכת ישראל כמעט ולא מוזכרת בו כלל.

שם הספרעריכה

בפשטות, ניתן לתרגם את "דברי הימים" כ"היסטוריה". בתרגום היווני (תרגום השבעים), מכונה הספר "ההשמטות" או "הספר של הדברים שנשארו" (יוונית: Παραλειπομένων פַּרַלִיפּוֹמֵנוֹן), שם ששמר הירונימוס, בתרגומו ללטינית, הווּלְגַטָה, (בתיעתוק מיוונית: Paralipomenon) אך מציין כי ראוי יותר לכנותו "דברי הימים של ההיסטוריה הקדושה" (Chronicon la divina historia), ובמרבית השפות האירופאיות מתבסס שם הספר על "כרוניקון" (מילולית: תיעוד אירועים מאורגן מהמוקדם למאוחר).

פרשן התנ"ך הרד"ק טען בהקדמה לפירושו על ספר דברי הימים כי זהו "ספר דברי הימים למלכי יהודה", המוזכר רבות בספר מלכים (לדוגמה ב: מל"א י"ד, כ"ט. מל"א ט"ו, י"ג). טענתו זו לא התקבלה בקרב הפרשנים הקלאסיים או חוקרי-המקרא.

חלוקת הספר לשנייםעריכה

במקור הספר הוא ספר אחד, אך במסורת הנוצרית חולק לשני חלקים- דברי הימים א' ודברי הימים ב', הנחשבים לשני ספרים שלמים. המקור למסורת זו הוא בתרגום השבעים, שבו הספר כבר מחולק לשנים (כנראה בגלל אורכו, וכן לגבי ספר שמואל וספר מלכים). חלוקה זו לשניים הופיעה גם במהדורות הדפוס העבריות הראשונות לתנ"ך במאה ה-15, ומאז התקבלה.

מקומו של הספר בכתוביםעריכה

בכתבי יד אשכנזיים של המקרא, ועל פיהם בדפוסים המקובלים היום, דברי הימים הוא הספר האחרון שבחלק "כתובים", ולכן גם הספר האחרון במקרא כולו.

ואולם אין סדר מחייב במסורת היהודית לספרים שבחלק כתובים, ויש גם מסורות אחרות לגבי סדרם. בכתבי היד של בעלי המסורה בטבריה והקרובים להם, דברי הימים הוא הספר הראשון בכתובים.

בסדרם של ספרי הכתובים בתלמוד (מסכת בבא בתרא יד ע"ב - טו ע"א) מופיע סדר שונה מהמקובל היום, אבל גם בו "דברי הימים" הוא הספר האחרון.

חלוקת הפרקיםעריכה

דברי הימים א'עריכה

דברי הימים ב'עריכה

פרקי היוחסיןעריכה

תשעת הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים הן רשימות יוחסין אשר מתחילות בתולדות האנושות (אדם הראשון), ממשיכות לאברהם, מתארות בקיצור נמרץ את תולדות ישמעאל ועשו ומפרטות את תולדות שבטי ישראל.

מחבר דברי הימים עשה שימוש באמצעי הספרותי של רשימות יחס ככלי להמשגת הזהות. לדידו, התשובה זהותו של אדם נובעת מאבותיו ומקו היוחסין העובר ברצף מן האב הקדמון אל צאצאיו. בהצעת הבסיס הגנאלוגי של הזהות הישראלית נקט מחבר הספר תפיסה מקיפה ומכלילה וחיבר אל מבנה היסוד של בני יעקב את כל מרכיבי היישוב בארץ ישראל. לצידם של בני ישראל ישבו בארץ כנען גם תושבים אחרים - נכרים, אך בעל דברי הימים הגדיר אותם כגרים וכלל אותם בתוך עם ישראל כאחד ממרכיביו (דה"ב ל 25, למשל). נקודת מוצא מרחיבה וכוללנית זו מעניקה לרשימות היוחסין תפקיד יוצא דופן בחיבור זה. בעוד שבתפקודן המקובל רשימות יוחסין הן אמצעי להגבלה, להפרדה ולייחוד, בספר דברי הימים משמשת התבנית הספרותית והגנאלוגית הזו כאמצעי לסיפוח והכללה וכמכשיר למתיחת המושג ישראל לגבולותיו הרחבים ביותר[6].

מחבר דברי הימים התחיל את רשימת היוחסין של עם ישראל באדם הראשון (דה"א א 1) ובכך הציגו כאב הקדמון של עם ישראל, ונתן ביטוי להשקפתו המיוחדת על בחירת ישראל. על פי שיטתו, היחס המיוחד בין אלוהי ישראל ובין עם ישראל לא נוצר ברגע היסטורי מסוים ובמעמד היסטורי מוגדר, אלא זהו יחס מוחלט שנקבע כבר בבריאת העולם ואשר ותוקפו דומה לתוקף היחס שבין אלוהים לעולם שברא.

גם השקפתו של בעל דברי הימים בשאלת הזהות הגאוגרפית של עם ישראל היא כוללנית ומקבילה באופיה למושג הכוללני של הזהות האתנית. בספר, תיאור הגבולות הגאוגרפיים הראליים של ארץ ישראל הוא בהיקפם הרחב ביותר. ההתיישבות בארץ ישראל התחילה על פי השקפתו עם בני יעקב, כלומר, בנקודת ההתחלה המוקדמת ביותר של עם ישראל .

בספרות חז"ל ניתנה משמעות רבה לפרקי רשימות היוחסין וישנם מדרשים רבים על פסוקים מפרקים אלו[7]. בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב, עמוד ב' מוזכר מר זוטרא שמתאר קובץ מדרשים עצום על פרקים אלו שאבד.[8]

פרשנות קלאסיתעריכה

כמעט שאין פרשנות ממוקדת בספר דברי הימים, בפני עצמו ולא בסוגיות הדורשות השוואה לספרים אחרים. הפרשנים הקלאסיים שפירשו את מרבית ספרי התנ"ך ככל הנראה לא כתבו פירוש לספר דברי הימים. אפילו פירוש רש"י על דברי הימים לא נמצא בימינו. בפירוש שמקובל ליחסו לרש"י כיום, מופיעות לעיתים הפניות ל"רבינו שלמה", מה ששולל את ייחוס הפירוש לרש"י. בעיה זו מעלה כבר החיד"א שכותב שאת "פירוש רש"י" לדברי הימים לא כתב רש"י עצמו[9]. בנוסף ישנו פירוש המיוחס לרבי יוסף קרא ופירוש אנונימי מאת אחד מתלמידי רס"ג.

רד"ק הוא הפרשן הראשון שידוע בוודאות כי כתב פירוש לספר דברי הימים. בהקדמתו, הוא מלין על כך שלא עסקו לפניו בפרשנות הספר. רד"ק מעיד על כך שמצא בנרבונא מספר פירושים על הספר אך הוא אינו יודע את שמות מחבריהם. הפירוש המיוחס לרש"י מביא לעיתים פרשנות מדברי חכם מחכמי נרבונא. אברבנאל בהקדמתו לספר שמואל מתייחס אף הוא לכך שאין מי שפירש את ספר דברי הימים, והוא מזכיר את הרד"ק כמפרש יחידי ומצומצם מדי על דברי הימים; אך אף אברבנאל עצמו לא כתב פירוש על דברי הימים, אלא רק בהתייחסות לשינויים מספרי שמואל ומלכים אותם פירש, ובהקדמתו זו הוא מעיד שעד שהגיע לכתיבת הפירוש לא קרא בספר זה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  • E. L. Curtis & A. A. Madsen, Chronicles (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1910. Online copy at the Internet Archive
שונות

הערות שולייםעריכה

  1. ^ למשל אצל קלימי, "ספר דברי הימים כתיבה היסטורית ואמצעים ספרותיים", מוסד ביאליק, ירושלים תש"ס.
  2. ^ למשל במאמרו של אולברייט "רפורמת יהושפט" (מאמר באנגלית).
  3. ^ ראו למשל יוליוס וולהאוזן, "אקדמות לדברי ימי ישראל" (תרגום: י' יברכיהו), תל אביב תרצ"ח, עמ' 9–58.
  4. ^ דברי הימים א', עולם התנ"ך, 2002, עמ' 14
  5. ^ בבא בתרא טו, א: "עזרא כתב ספרו, ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה".
  6. ^ שרה יפת, ההיסטוריוגרפיה המקראית בספרי נביאים ראשונים, בתוך: ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך ראשון, עורכת: צפורה טלשיר, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2011. עמ' 405–406. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  7. ^ למשל בפסחים ס"ב ע"ב; מגילה י"ג ע"א; ב"ב צ"א ע"ב; סנהדרין ירושלמי פ"ב ה"ג.
  8. ^ "אמר מר זוטרא בין אצל לאצל טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא". כלומר, ספר יוחסין היה כה גדול בכמות עד שאמרו (כהגזמה) שבין המלה "אצל" המוזכרת בכתוב "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן כל אלה בני אצל" (דברי הימים א' ח, לח), ובין המלה "אצל" המוזכר בפסוק האחר "ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן אלה בני אצל" (דברי הימים א' פרק ט, מד), טענו ארבע מאות גמלים של דרשות הכתובות על מקראות אלה, עד כדי כך מרובות היו הדרשות על ספר דברי הימים.
  9. ^ שם הגדולים, חלק גדולים, מערכת ש, אות לה, עמ' קפח.
  10. ^ ביקורת: צפורה טלשיר, ‏משולחן עבודתו של מחבר דברי הימים, קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 190-187