דני פפן – הבדלי גרסאות

פפן נולד בשִׁיטְנֵה, לוּאַר-אַ-שֶׁר (Chitenay, Loir-et-Cher) שבצרפת. הוא למד בבית הספר ה[[ישועים|ישועי]] במקום מגוריו, וב־1661 החל בלימודי רפואה ב[[אוניברסיטת אנז'ה]], וסיים אותם ב־1669. ב־1673, במהלך עבודתו עם [[כריסטיאן הויגנס]] ו[[גוטפריד לייבניץ]] ב[[פריז]], החל מתענייןלהתעניין בניצול תופעת ה[[תת-לחץ]] להנעת מכונות.

[[לואי פיגייה]] {{אנ|Louis Figuier}} מצטט בשלמותו בספרו המונומנטלי "נפלאות הטבע" (Les Merveilles de la science, 1867-1891) את החיבור שפרסם פפן ב־[[1690]] ב-Acta eruditorum בלייפציג וכותרתו: "Nova methodus ad vires motrices validissimas levi pret" (בצרפתית: Nouvelle méthode pour obtenir à bas prix des forces considérables) – "שיטה חדשנית ליצירת כוחות גדולים בדרך זולה". המנוע שהגה פפן היה מורכב מצילינדר ניצב, בתוכושבתוכו נעה בוכנה המצוידת במוט בוכנה. תחילה הכניסו כמות מדודה של מים לתוך הצילינדר, ואז הניחו לבוכנה לרדת עד מפלס המים תוך כדי ניקוז האוויר הכלוא מתחתיה. אחר כך הבעירו אש מתחת לצילינדר והרתיחו את המים. הקיטור דחף מעלה את הבוכנה, וכשהיא הגיעה לקצה העליון של מהלכה, אחז תֶּפֶס במוט הבוכנה והיא נותרה במצב זה. קירור הצילינדר גרם להתעבות הקיטור ולהיווצרות תת-לחץ, והלחץ האטמוספירי הגדול יותר דחף את הבוכנה מטה. אל קצה מוט הבוכנה חובר מיתר שעבר דרך שתי גלגלות ולקצהו נקשרה משקולת. את העבודה ביצעה המכונה תוך כדי התעבות הקיטור, במהלך ירידת הבוכנה. פפן בנה דגם ניסיוני של המצאתו אך לא הוסיף ופיתח אותו על אף שכתב בחיבורו על הפוטנציאל הגלום בקיטור להנעת ספינות.

פפן שב ללונדון ב־1707, כשהוא מותיר את אשתו בגרמניה. אחדים מחיבוריו הוצגו בפני [[החברה המלכותית|האגודה המלכותית]] בין השנים 1707 ו־1712 ללא ידיעתו ומבלי שיקבל גמול כספי, והדבר עורר בו כעס וטרוניה גדולים. העדות האחרונה על קורותיו של פפן מצויה במכתב מן המ-23 בינואר 1712, בעת שהיה מרושש, וככל הנראה הוא הלך לעולמו באותה שנה, ונקבר בקבר לא מסומן.