גירוש ספרד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אני לא אוותר לכם, זאת ההיסטוריה שלי ושל אבותיי וזהו מספרם המשוער בצורה מדעית; ולא של האוסטיודן שמתרגזים פה כבר שנה על זה שכתבתי שלא כולכם צאצאי יהדות אשכנז של רש"י. הרשע שלכם לא יחריב שום דבר, דמכם בראשכם ואני לא צוחק. |
|||
שורה 2:
'''גירוש ספרד''' היה סילוקם בכפייה ב-[[1492]] ([[ה'רנ"ב]]) של [[יהודי]] ממלכות [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[ממלכת אראגון|אראגון]] אשר סירבו ל[[התנצרות|התנצר]]. גירוש בתנאים שונים במקצת נגזר חמש שנים אחר כך, ב-[[1497]] ([[ה'רנ"ז]]) גם על יהודי [[פורטוגל]]. כעבור שנה נוספת, ב-[[1498]] ([[ה'רנ"ח]]) גורשו גם יהודי ממלכת [[נווארה]].
הגירוש הוטל ב[[צו]] שנחתם בידי [[פרדיננד השני מלך ארגון]] ואשתו, המלכה [[איזבלה הראשונה מקסטיליה]], ב-31 במרץ 1492, ופורסם ב-29 באפריל ([[ג' בניסן]] הרנ"ב). הצו אסר בחוק ישיבת יהודים בקסטיליה ואראגון, כשהם הוצבו בפני הברירה ל[[נצרות|התנצר]] או לעזוב עד ל-31 ביולי ([[ז' באב]]). חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר - לפחות למראית עין - ונותרו ב[[ספרד]] בין שאר מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו עוד במאה הקודמת אחרי [[גזירות קנ"א]]. ואולם, הם לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית, שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כ[[אנוסים]].
אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. לדעת גנטיקאים והיסטוריונים מ[[אוניברסיטת ברצלונה]], מספרם של היהודים בספרד ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] עמד על 400,000 נפש, שהיוו כ-3% עד 4% מהאוכלוסייה הכללית שמנתה 7.5 מיליון נפש; מספר המגורשים היה כמחצית מכלל היהודים בעוד שבין חצי (200,000) לשלושת רבעי (משוער בסביבות ה-300,000) מהם נשארו בחצי האי האיברי כאנוסים ו[[משומד|מומרים]] ונטעמו במארג הגנטי של תושבי חצי האי<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Miguel Martín Álvarez-Álvarez et. al|שם=Genetic analysis of Sephardic ancestry in the Iberian Peninsula|כתב עת=|קישור=https://www.biorxiv.org/content/10.1101/325779v1.full.pdf|doi=http://dx.doi.org/10.1101/325779.|שנת הוצאה=2018.|מו"ל=Universitat de Barcelona}}</ref>. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי [[הים התיכון]] אל [[צפון אפריקה]] ול[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]], ובגלים למערב ו[[מרכז אירופה]].
הצו שיקף את שאיפת הכתר הספרדי ליצירת חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת ה[[אסלאם|מוסלמים]] מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור [[ממלכת גרנדה|גרנדה]] הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת [[1502]] צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב, ובעקבותיו בחרו [[מוריסקוס|רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין]]. כל היתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת [[1507]] הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של [[מלכי ספרד|בית המלוכה הספרדי]]: דרום [[איטליה]], [[סיציליה]] ו[[סרדיניה]].
| |||