סיפורי הופמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1וונציה, \1על ידי, יפהפייה |
|||
שורה 69:
|בס
|}
אופטימלית, ראוי שזמר אחד באופרה יקבל יותר מתפקיד אחד: אותו בס-בריטון, לדוגמה, ישחק את ארבעת תפקידי הנבלים (לינדורף, קופליוס, מיראקל, דפרטוטו), טנור אחד את ארבעת המשרתים (אנדרה, קושניל, פרנץ ופיטיקינאצ'ו) וזמרת אחת - את כל אהובותיו של הופמן (סטלה, אולימפיה, אנטוניה, ג'ולייטה). עם זאת, כיוון שתפקידי הנשים תובעניים מאד, לרוב מגלמות אותם שלוש זמרות שונות. תפקידיהם של המוזה וניקלאוס הם גם בין אלו המגולמים
==עלילה==
===פרולוג===
תמונה: "לותר את וגנר", בית המרזח הקבוע של גיבור האופרה, א.ת.א הופמן, אשר בנירנברג, שם שותה לשכרה הופמן, שנתקל בקשיי יצירה בעקבות אהבתו הרבה לזמרת סטלה ("!Prélude: "Glou! Glou). מוזת השירה הרומנטית מופיעה ומתוודה בפני הקהל על אהבתה להופמן, שאינו מקדיש את מיטב תשומת לבו לאומנות שלו ("!Couplets de la Muse: "La vérité, dit-on, sortait d'un puits). על מנת להגן עליו יותר מקרוב מאהבות נכזבות, היא מתחפשת לחברו הטוב של הופמן, ניקלאוס ("Scène: "Elle sur la scène, un peuple l'acclame). באותה עת, בבית האופרה הסמוך, מופיעה סטלה עצמה באופרה "[[דון ג'ובאני]]" של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] בתפקיד דונה אנה ("דון ג'ובאני" היא סיפור רקע ל"סיפורי הופמן", הגם שלא נשמעים בפועל צלילים ממנה, לבד מצטטה מוזיקלית קצרה של ניקלאוס), והיועץ הרשע לינדורף, בפונדק, קונה מאנדרה, שליח של הזמרת, [[מכתב אהבה]] שכתבה להופמן, ובתוכו גם מפתח לחדר ההלבשה שלה ("!Récit: "Le conseiller Lindorf, morbleu). לינדורף, שמתחרה בהופמן על אהבתה של סטלה, מתכוון לתפוס את מקומו של המשורר בתור מי שיפגוש אותה מאחורי הקלעים, כמתבקש ממנו
===מערכה ראשונה===
שורה 91:
===אפילוג===
שוב בפונדק "לותר את וגנר"; הסטודנטים המומים משלושת הסיפורים ("Entracte: "Folie! Oublie tes douleurs). הופמן השתוי נשבע שלעולם לא יאהב שוב ("!Chœur des Esprits et des Etudiants: "Glou, Glou) והמוזה מסבירה שאולימפיה, אנטוניה וג'ולייטה מייצגות כולן את סטלה: הנערה הצעירה, המוזיקאית והקורטיזנית שבפרימדונה. סטלה, שפקעה סבלנותה מהמתנה להופמן, נכנסת לפונדק ומוצאת אותו שיכור כלוט ("!Scène: "Stella! Stella). הופמן משלח אותה לדרכה, והמוזה מסבירה לסטלה שהופמן אינו אוהב אותה עוד. סטלה ולינדורף עוזבים יחדיו, אך לא לפני שהופמן מכריח אותם לשמוע עוד שורה מהשיר על קליינזאק, המכוונת ישירות אל לינדורף ומרמזת כי הוא קליינזאק הגמד המכוער שבורח בסופו של דבר עם
==ביצועים ראויים לציון==
כבר בהכנות להצגת הבכורה בפברואר 1881 חששו, שמא האופרה ארוכה מדי. לפיכך קוצצה המערכה השלישית כולה, שבין כה נותרה ככל הנראה לא גמורה עם מותו של אופנבך; כמו כן, הבימוי של אותה מערכה כולל בדר"כ אפקטים שלא ניתן היה לבצע באותה תקופה, כמו אובדן ההשתקפות של הופמן. עם זאת, כיוון שלא רצו לוותר על הברקרולה האהובה - שאותה העתיק אופנבך מאופרה אחרת שלו, "Les fées du Rhin" - שולבה זו במערכה השנייה. כל זה יצר אפקט משונה במקצת, שכן שירת הגונדוליירי לא התאימה לסיפור "היועץ קרספל", המתרחש ב[[מינכן]]. בעקבות זאת שונה המיקום של אותו סיפור ממינכן
בהצגת האופרה ב-[[8 בדצמבר|שמונה בדצמבר]], 1881, ב"Wiener Ringtheater", ארעה תקלה טכנית, שגרמה לתיאטרון כולו, שהיה מלא עד אפס מקום, לעלות בלהבות. כמה מאות אנשים מצאו את מותם בדליקה. האסון הוביל למחיקת "סיפורי הופמן" מתוכניות התיאטראות; נפוצה האמונה, כי אין פלא בהתרחשות הקטסטרופה דווקא באופרה שבה מופיע השטן בכל סצנה, ואף זוכה להצלחה שוב ושוב.
|