סיפורי הופמן – הבדלי גרסאות

אופטימלית, ראוי שזמר אחד באופרה יקבל יותר מתפקיד אחד: אותו בס-בריטון, לדוגמה, ישחק את ארבעת תפקידי הנבלים (לינדורף, קופליוס, מיראקל, דפרטוטו), טנור אחד את ארבעת המשרתים (אנדרה, קושניל, פרנץ ופיטיקינאצ'ו) וזמרת אחת - את כל אהובותיו של הופמן (סטלה, אולימפיה, אנטוניה, ג'ולייטה). עם זאת, כיוון שתפקידי הנשים תובעניים מאד, לרוב מגלמות אותם שלוש זמרות שונות. תפקידיהם של המוזה וניקלאוס הם גם בין אלו המגולמים ע"יעל ידי זמרת אחת.

תמונה: "לותר את וגנר", בית המרזח הקבוע של גיבור האופרה, א.ת.א הופמן, אשר בנירנברג, שם שותה לשכרה הופמן, שנתקל בקשיי יצירה בעקבות אהבתו הרבה לזמרת סטלה ("!Prélude: "Glou! Glou). מוזת השירה הרומנטית מופיעה ומתוודה בפני הקהל על אהבתה להופמן, שאינו מקדיש את מיטב תשומת לבו לאומנות שלו ("!Couplets de la Muse: "La vérité, dit-on, sortait d'un puits). על מנת להגן עליו יותר מקרוב מאהבות נכזבות, היא מתחפשת לחברו הטוב של הופמן, ניקלאוס ("Scène: "Elle sur la scène, un peuple l'acclame). באותה עת, בבית האופרה הסמוך, מופיעה סטלה עצמה באופרה "[[דון ג'ובאני]]" של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] בתפקיד דונה אנה ("דון ג'ובאני" היא סיפור רקע ל"סיפורי הופמן", הגם שלא נשמעים בפועל צלילים ממנה, לבד מצטטה מוזיקלית קצרה של ניקלאוס), והיועץ הרשע לינדורף, בפונדק, קונה מאנדרה, שליח של הזמרת, [[מכתב אהבה]] שכתבה להופמן, ובתוכו גם מפתח לחדר ההלבשה שלה ("!Récit: "Le conseiller Lindorf, morbleu). לינדורף, שמתחרה בהופמן על אהבתה של סטלה, מתכוון לתפוס את מקומו של המשורר בתור מי שיפגוש אותה מאחורי הקלעים, כמתבקש ממנו ע"יעל ידי סטלה במכתב ("Couplets: "Dans les rôles d'amoureux). ההפסקה בין המערכות של "דון ג'ובאני" התחילה, ולפונדק נשפכים כל הסטודנטים בקהל, עם ארבעת חבריו הטובים של הופמן - נתנאל, וולפראם, וילהלם והרמן - ביניהם ("Récit et Chœur des Etudiants: "Deux heures devant moi). כאשר הם מרימים כוסית לכבוד סטלה ("Scène: "Vrai Dieu! Mes amis), נכנס הופמן הטרוד עם ניקלאוס. הסטודנטים מפצירים בהופמן לשיר את הפזמון על הננס קליינזאק ("!Couplets & Andante: "Va pour Kleinzach) והופמן נעתר לבקשתם, אך שוקע בחלומות בהקיץ בבית השלישי, כאשר מדובר במראה פניו של הגמד; הוא נזכר לפתע בסטלה. כאשר הופמן מבחין בלינדורף היושב וצופה בו מפינה נידחת של החדר, ומחכה ללכת ולפגוש את סטלה אחרי המופע, השניים מחליפים עלבונות וכמעט שמתקוטטים ("Duo: "Et par ou votre diablerie), אך חבריהם מפרידים ביניהם. מכאן השיחה מובלת לאהבותיו הקודמות של הופמן ("Final: "Je vous dis, moi) והיות שנותר עוד זמן רב עד לתום הצגת "דון ג'ובאני", הופמן מסכם לספר עליהן לחבריו.

שוב בפונדק "לותר את וגנר"; הסטודנטים המומים משלושת הסיפורים ("Entracte: "Folie! Oublie tes douleurs). הופמן השתוי נשבע שלעולם לא יאהב שוב ("!Chœur des Esprits et des Etudiants: "Glou, Glou) והמוזה מסבירה שאולימפיה, אנטוניה וג'ולייטה מייצגות כולן את סטלה: הנערה הצעירה, המוזיקאית והקורטיזנית שבפרימדונה. סטלה, שפקעה סבלנותה מהמתנה להופמן, נכנסת לפונדק ומוצאת אותו שיכור כלוט ("!Scène: "Stella! Stella). הופמן משלח אותה לדרכה, והמוזה מסבירה לסטלה שהופמן אינו אוהב אותה עוד. סטלה ולינדורף עוזבים יחדיו, אך לא לפני שהופמן מכריח אותם לשמוע עוד שורה מהשיר על קליינזאק, המכוונת ישירות אל לינדורף ומרמזת כי הוא קליינזאק הגמד המכוער שבורח בסופו של דבר עם היפיפייההיפהפייה של הסיפור ("Couplet: "Pour le cœur de Phryné). בשלב זה הופמן מיואש ("Dénouement: "Holà! Quelqu'un de fort pour emporter Hoffmann) ואינו מוצא סיבה לחיות. אם כי כולם מנסים לעצור בעדו, הוא מאיים להתאבד ("!Scène: "Hoffmann! Hoffmann). סטלה מזהירה אותו שפתרון לא יעזור לו כלל, ושזה לא יגרום לה להפסיק לרדוף אותו ("Solo: "Ah! C'est en vain que mes amours). נלעגת ומושפלת, היא יוצאת מהפונדק שלובת זרוע עם לינדורף וכולם אחריהם ("Chœur: "Jusqu'au matin). עתה משהמוזה והופמן נשארו לבדם, ומשהופמן סוף סוף הבריא מהאובססיה שלו לסטלה, היא מעודדת אותו להסתמך מעתה ואילך רק עליה ("?Final: "Ingrat! Et moi). כל הדמויות באופרה מופיעות עתה לצד הופמן וכולם שרים יחדיו במקהלה כי אהבה ועצב מעשירים את האדם ("Apothéose: "Adieu! Je t'abandonne).

כבר בהכנות להצגת הבכורה בפברואר 1881 חששו, שמא האופרה ארוכה מדי. לפיכך קוצצה המערכה השלישית כולה, שבין כה נותרה ככל הנראה לא גמורה עם מותו של אופנבך; כמו כן, הבימוי של אותה מערכה כולל בדר"כ אפקטים שלא ניתן היה לבצע באותה תקופה, כמו אובדן ההשתקפות של הופמן. עם זאת, כיוון שלא רצו לוותר על הברקרולה האהובה - שאותה העתיק אופנבך מאופרה אחרת שלו, "Les fées du Rhin" - שולבה זו במערכה השנייה. כל זה יצר אפקט משונה במקצת, שכן שירת הגונדוליירי לא התאימה לסיפור "היועץ קרספל", המתרחש ב[[מינכן]]. בעקבות זאת שונה המיקום של אותו סיפור ממינכן לונציהלוונציה, והברקרולה שימשה כמוזיקת רקע לאחת מסצנות הדיאלוגים המדוברות; שירת הסולניות והמקהלה מאחורי הקלעים אמורה להוות, במקרה זה, גונדוליירים השרים מחוץ לבית של קרספל.