פיטר ארטסן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפות (רנסאנס, מונומנטל, סצנה)
 
מ עריכה, קישורים פנימיים
שורה 1:
'''פיטר ארסן''' ( Pieter Aertsen ) ([[אמסטרדם]], [[1508]] - [[3 ביוני]] [[1575]]), היה צייר [[הולנד|הולנדי]] בסגנון המנייריזםה[[מנייריזם]] הצפוני. עומד לזכותו המצאת סצנת הז'אנר המונומנטלית, המשלבת דומם וציור ז'אנר ולעיתים קרובות כוללת גם סצנה מקראית ברקע. הוא היה פעיל בעיר הולדתו אמסטרדם אך עבד תקופה ארוכה באנטוורפןב[[אנטוורפן]], אז מרכז חיי האמנות בהולנד. [1]
סצינות הז'אנר שלו השפיעו על ציור הבארוק הפלמי המאוחר, על ציורי טבע דומם ההולנדי וגם על האיטלקי. [2] סצנות האיכרים שלו קדמו כמה שנים לציורים הידועים בהרבה שהופקו באנטוורפן על ידי פיטר ברויל האב. [3]
 
סצינות הז'אנר שלו השפיעו על ציור הבארוקה[[בארוק]] הפלמיה[[פלנדריה|פלמי]] המאוחר, על ציורי [[טבע דומם הולנדי|טבע דומם]] ההולנדי וגם על האיטלקי. [2] סצנות האיכרים שלו קדמו כמה שנים לציורים הידועים בהרבה שהופקו באנטוורפן על ידי [[פיטר ברויגל האב|פיטר ברויל האב]]. [3]
חייו
הוא חונך אצל אלרט קלאז. לאחר מכן הוא נסע לדרום הולנד והתגורר באנטוורפן, תחילה עם בן ארצו יאן מנדיין. ארסן הפך לחבר בגילדת סנט לוק באנטוורפן. בספרים הרשמיים של הגילדה הוא רשום כ"לנגה פיטר, שילדר״"(פיטר הגבוה, צייר). בשנת 1542 הוא הפך לאזרח באנטוורפן. הוא נישא לקטלינה באוקלר, בתו ואחותו של צייר מאנטוורפן - יואכים באוקלר וויברכט באוקלר. מבין שמונת ילדיהם של הזוג, שלושה בנים, פיטר, ארט ודירק הפכו לציירים מצליחים.
ארסן חזר לאמסטרדם בשנים 1555-56. [4] תלמידים בולטים שהתאמנו בסדנה שלו כללו את האחיינים של סטראדנוס וארטסן, יואכים באוקלר וויברכט באוקלר. יואכים באוקלר המשיך ופיתח את סגנון ונושא הציור של ארטסן.
עבודה
לאחר שהתחיל בציור יצירות דתיות, בשנות ה-1550 פיתח את ציור הסצינות הביתיות בהן העתיק פריטי ריהוט, כלי בישול ואוכל בכישרון רב ובדייקנות רבה. ״חנות הקצב״ שלו, עם ה״בריחה למצרים״ (אופסלה, 1551) "נראים כדוגמה המוקדמת ביותר להיפוך ״המנייריזם״ של טבע דומם בציור הצפוני", המציג את הנושא היומיומי בצורה בולטת בהרבה מהנושא בציור ההיסטורי. [ 5] היפוך דומה בציור נוף פותח על ידי יואכים פטיניר באנטוורפן כמה עשורים קודם לכן כשהמציא את סגנון נופי עולם. שלא כמו אלה, ביצירותיו של ארסן החומר הז'אנרי שולט בקדמת הציור, כאשר הסצנת ההיסטורית, בדרך כלל דתית, מתמזגת ברקע. בטכניקה ציורית זו צייר גם האמן הולנדי אחר, יאן סנדרס ואן המסן, שטיפולי הז'אנר שלו בסצנות דתיות ומוסריות הכניסו סצנות קטנות יותר לרקע באופן דומה. [6]
בציור ״חנות הקצב״ באופסלה, באזורים שמאחורי דוכן הקצב (מצד שמאל לימין) נראות סצינות שונות: נוף דרך חלון של כנסייה; המשפחה הקדושה מחלקת נדבות בזמן מסעה; איכר עובד האדמה עם חברה עליזה שאוכלת מולים וצדפות בחדר האחורי של החנות. השלט בצד ימין למעלה מפרסם את האדמות שמאחוריו שהן למכירה. למעשה הציור מציע לצופה מגוון אפשרויות בחיים, באלגוריה על אוכל פיזי ורוחני. [7] נושאים כאלה צוירו ברובם לפני 1560.
בתקופת הרנסאנס, הדוגמה הקלאסית של הצייר פייריקוס, הידועה רק מפליני הזקן, הייתה חשובה בהצדקת ז'אנר ונושאים "נמוכים" אחרים בציור, ארסן הושווה לפייריקוס. [8]
בהמשך חייו הוא גם צייר ציורים יותר מקובלים של נושאים דתיים בכנסיות קתוליות, שאבדו במהלך המלחמות הדתיות. כמה מיצירותיו הטובות ביותר, כולל יצירות מזבח בכנסיות שונות באמסטרדם, נהרסו גם הם במהלך הימים סביב האירוע המכונה ה"מעבר", כאשר אמסטרדם חזרה רשמית לפרוטסטנטיות מהקתוליות ב -26 במאי 1578 בתחילת דרכה של מלחמת שמונים שנה. יצירה דתית אחת ששרדה היא הצליבה במוזיאון המלכותי לאמנויות יפות באנטוורפן.
הנוסחה המדויקת של ארסן של דמויות טבע דומם וז'אנר בקדמת התמונה, עם סצנות קטנות של אירועים היסטוריים ברקע, נמשכה עוד שני דורות. אך גם בהמשך, ציורים היסטוריים הם עדיין מאוד בולטים ומופלאים. אלמנטים חיים בקדמת הבמה הופקו על ידי רובנס ובני דורו. במאה ה -17 שניהם ציירי הבארוק הפלמי וגם ציירי תור הזהב ההולנדי פיתחו ז'אנרים חשובים של נושאי טבע-דומם עצמאיים, אשר הופקו מדי פעם גם בימיו של ארסן.
שלא כמו פיטר ברויגל האב, דמויות הז'אנר של ארסן (בעיקר הנשים) הוצגו לרוב באידיאליזציה ובכבוד ניכר ולא בצורה מגוחכת, תוך שימוש בתנוחות שבסופו של דבר נבעו מהאמנות הקלאסית. בחלק מהמקרים נראה שהם הושאלו מדיוקנאות החצר של אמנים כמו אנתוניס מור. [10]
 
== חייו ==
מקורות
הוא חונך אצל [[אלרט קלאז]]. לאחר מכן הוא נסע לדרום הולנד והתגורר באנטוורפן, תחילה עם בן ארצו [[יאן מנדיין]]. ארסן הפך לחבר בגילדתב[[גילדה|גילדת]] סנט לוק באנטוורפן. בספרים הרשמיים של הגילדה הוא רשום כ"לנגה פיטר, שילדר״"(פיטר הגבוה, צייר). בשנת [[1542]] הוא הפך לאזרחל[[אזרחות|אזרח]] באנטוורפן. הוא נישא לקטלינה באוקלר, בתו ואחותו של צייר מאנטוורפן - [[יואכים באוקלר]] וויברכטו[[ויברכט באוקלר]]. מבין שמונת ילדיהם של הזוג, שלושה בנים, פיטר, ארט ודירק הפכו לציירים מצליחים.
 
ארסן חזר לאמסטרדם בשנים 1555-56. [4] תלמידים בולטים שהתאמנו בסדנה שלו כללו את האחיינים של סטראדנוס וארטסןוארסן, יואכים באוקלר וויברכט באוקלר. יואכים באוקלר המשיך ופיתח את סגנון ונושא הציור של ארטסןארסן.
הערות שוליים
 
== יצירתו ==
לאחר שהתחיל בציור יצירותבציורתמונות דתיות, בשנות ה-1550 פיתח את ציור הסצינות הביתיות בהן העתיק פריטי ריהוט, כלי בישול ואוכל בכישרון רב ובדייקנות רבה. ״חנות הקצב״ שלו, עם ה״בריחה למצרים״ ([[אופסלה]], [[1551]]) "נראים כדוגמה המוקדמת ביותר להיפוך ״המנייריזם״ של טבע דומם בציור הצפוני", המציג את הנושא היומיומי בצורה בולטת בהרבה מהנושא בציור ההיסטורי בתוך הציור. [ 5] היפוך דומה בציור נוף פותח על ידי [[יואכים פטיניר]] באנטוורפן כמה עשורים קודם לכן כשהמציא את סגנון [[נופי עולם]]. שלא כמו אלה, ביצירותיו של ארסן החומר הז'אנרי שולט בקדמת הציור, כאשר הסצנתהסצנות ההיסטוריתההיסטוריות, בדרך כלל דתיתדתיות, מתמזגתמתמזגות ברקע. בטכניקה ציורית זו צייר גם האמן הולנדי אחר, [[יאן סנדרס ואן המסן]], שטיפולי הז'אנר שלו בסצנות דתיות ומוסריות הכניסו סצנות קטנות יותר לרקע באופן דומה. [6]
 
בציור ״חנות הקצב״, שנמצא באופסלה, באזורים שמאחורי דוכן הקצב (מצד שמאלמשמאל לימין) נראות סצינות שונות: נוף דרך חלון של [[כנסייה]]; המשפחה הקדושה מחלקת נדבות בזמן מסעה; איכר עובד האדמהאדמה עם חברה עליזה שאוכלת מולים וצדפות בחדר האחורי של החנות. השלט בצד ימין למעלה מפרסם אתשהאדמות האדמותשמאחורי שמאחוריוהחנות שהןהן למכירה. למעשה הציור מציע לצופה מגוון אפשרויות בחיים, באלגוריהב[[אלגוריה]] על אוכל פיזיאמיתי ורוחני. [7] נושאים כאלה צוירו ברובם לפני 1560.
 
בתקופתב[[רנסאנס|תקופת הרנסאנס]], הדוגמה הקלאסית של הצייר [[פייריקוס]], הידועה רק מפלינימ[[פליניוס הזקן|פליני הזקן]], הייתה חשובה בהצדקת ז'אנר ונושאים "נמוכים" אחרים בציור, ארסן הושווה לפייריקוס. [8]
 
בהמשך חייו הוא גם צייר ציורים יותר מקובלים של נושאים דתיים בכנסיות [[נצרות קתולית|קתוליות]], שאבדו במהלך המלחמות הדתיות. כמה מיצירותיו הטובות ביותר, כולל יצירות מזבח בכנסיות שונות באמסטרדםב[[אמסטרדם]], נהרסו גם הם במהלך הימים סביב האירוע המכונה ה"מעבר", כאשר אמסטרדם חזרה רשמית לפרוטסטנטיותל[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיות]] מהקתוליות ב -[[26 במאי]] [[1578]] בתחילת דרכה של [[המרד ההולנדי|מלחמת שמונים שנה]]. יצירה דתית אחת ששרדה היא הצליבה״הצליבה״ במוזיאון המלכותי לאמנויות יפות באנטוורפן.
 
הנוסחה המדויקת של ארסן של דמויות טבע דומם וז'אנר בקדמת התמונה, עם סצנות קטנות של אירועים היסטוריים ברקע, נמשכה עוד שני דורות. אך גם בהמשך, ציורים היסטוריים הם עדיין מאוד בולטים ומופלאים. אלמנטים חיים בקדמת הבמההציור הופקו על ידי [[פטר פאול רובנס|רובנס]] ובני דורו. במאה ה -17 שניהם ציירי הבארוקה[[בארוק]] הפלמי וגם ציירי [[תור הזהב של הציור ההולנדי|תור הזהב ההולנדי]] פיתחו ז'אנרים חשובים של נושאי טבע-דומם עצמאיים, אשר הופקו מדי פעם גם בימיו של ארסן.
 
שלא כמו [[פיטר ברויגל האב]], דמויות הז'אנר של ארסן (בעיקר הנשים) הוצגו לרוב באידיאליזציה ובכבוד ניכר ולא בצורה מגוחכת, תוך שימוש בתנוחות שבסופו של דבר נבעו מהאמנות הקלאסית. בחלק מהמקרים נראה שהם הושאלו מדיוקנאות החצר של אמנים כמו אנתוניס מור. [10]
 
== מקורות ==
 
* Falkenberg, R. L. (1995), "Pieter Aertsen, Rhyparographer", 1995
* Falkenberg, R. L. (1988), Iconographical connections between Antwerp landscapes, market scenes and kitchen pieces, 1500-1580, Oud Holland, 102, 1988
* Kwak, Zoran, "Taste the Fare and Chew it with Your Eyes’: A Painting by Pieter Pietersz and the Amusing Deceit in Sixteenth- and Seventeenth-Century Dutch and Flemish Kitchen Scenes", in On the Edge of Truth and Honesty: Principles and Strategies of Fraud and Deceit in the Early Modern Period, edited by Toon van Houdt and others, BRILL, 2002, <nowiki>ISBN 9004125728</nowiki>, 9789004125728, google books
* Snyder, James. Northern Renaissance Art, 1985, Harry N. Abrams, <nowiki>ISBN 0136235964</nowiki>
* Sullivan, Margaret A., Aertsen's Kitchen and Market Scenes: Audience and Innovation in Northern Art, The Art Bulletin, Vol. 81, No. 2 (Jun., 1999), pp. 236–266,
 
== הערות שוליים ==