חיים דוד חזן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שם התפקיד=הראשון לציון|למניין=26 |
חיים צבי שניאורסון |
||
שורה 38:
בשנת [[ה'תרי"ט]] ([[1859]]) יצא בשליחות לחו"ל יחד עם חמישה רבנים מירושלים. הוא נסע עמם עד ל[[וינה|ווינה]], שם חלה וחזר לירושלים. בשבט [[ה'תרכ"א]] ([[1861]]) נפטר הרב אבולעפיה והרב חזן נבחר למלא את מקומו ברבנות כ[[הראשון לציון|ראשון לציון]] וחכם באשי, כששתי המשרות אוחדו בבחירתו של הרב חזן. הוא פעל רבות למען היישוב החקלאי בארץ ישראל ולשם כך עמד בקשרים עם רבי [[צבי הירש קלישר]], והוא יעץ לנטוע עצי [[ערבה (צמח)|ערבה]] ב[[כפר השילוח]]. כן לקח חלק חשוב במפעל [[כיכר בתי מחסה]].
בשנת [[1863]] התקיימה אספה גדולה בירושלים ביוזמתם של הרב חזן, הרב [[חיים צבי שניאורסון]] ונכבדים מעדות נוספות, שמטרתה לבחון כמה אנשים מוכנים לעבור לעבודה חקלאית וכיצד לממש זאת. באספה הוחלט בין היתר שיש צורך להשיג רישיון מהשלטון לרכישת קרקעות לשם עיבודן, ושיש להקים תשתית תמיכה בת שלוש שנים לשם התחלת הפרויקט. בעקבות האספה הודיעו כמאה משפחות על רצונן לעבור לעבודת אדמה וברשות הוועד עמדו הראשון לציון, הרב חיים צבי שניאורסון והרב משה בנבינישתי. היוזמה לא יצאה לפועל בגלל דעיכתה של ה"חברה ליישוב ארץ ישראל" בפרנקפורט עליה התבססה היוזמה וכן בשל הרעה ביחס השלטון הטורקי, דבר שבא לידי ביטוי גם בהוראתו בשנת [[1864]] לסגור את שני העיתונים העבריים שהיו באותה עת בארץ.{{הערה|[[ישראל קלויזנר]], '''רבי חיים צבי שניאורסון : ממבשרי מדינת ישראל''' עמ' 41}}
הוא התגורר בשכונת "משכנות שאננים" שמחוץ לחומות, ובשנת תרכ"ו 1865 בעת שהשתוללה מגיפה הכולירה ("חולירע") ברחובות ירושלים, חזר לגור בתוך החומות על מנת להשתתף בצערם של התושבים.{{הערה|1=[[המגיד]], שנה תשיעית גליון 49}}
| |||