האגודה לזכויות האזרח בישראל – הבדלי גרסאות

ב-[[1981]] פרסמה האגודה את תוצאות הבדיקה שערכה ב[[רמת הגולן]], לאחר קבלת [[חוק הגולן]]. החוק עורר תסיסה בקרב תושבים דרוזים בגולן ורובם סירבו לקבל [[תעודת זהות]] ישראלית. בעקבות זאת נקטו הרשויות שורה של צעדים כגון איסוף כפוי של תעודות הזיהוי הישנות וחלוקת תעודות חדשות, פיזור אלים של מפגינים שביקשו למחות על כך והפעלת אמצעי לחץ כגון ניתוק קווי [[טלפון]] ו[[חשמל]], מניעת יציאה מהאזור לטיפול רפואי, ואף הטלת עוצר. חיים כהן, לשעבר [[שר המשפטים]] ו[[היועץ המשפטי לממשלה]], שפרש מ[[בית המשפט העליון]] זמן קצר קודם לכן וקיבל על עצמו את נשיאות האגודה (כיהן בין [[1982]] ל-[[1988]]), מתח ביקורת חריפה על פעולות הצבא ואף כינה אותן "התנהגות ברברית". הדברים משכו ביקורת נוקבת נגד האגודה, והיו חוליה ראשונה בשורה ארוכה של עניינים ופרשיות בהן עמדה האגודה לזכויות האזרח במרכז הוויכוח הציבורי בישראל.

 

 

זמן קצר לאחר מכן שבה האגודה ועתרה לבג"ץ בשל סירוב המשטרה להתיר ל[[נאמני הר הבית]] להתפלל ב[[יום ירושלים]] ליד שער הכניסה ל[[הר הבית]]. בג"ץ קיבל את העתירה. נדבך נוסף בביצור חופש ההפגנה הושג בעקבות פעילות האגודה נגד הנוהג המשטרתי לבדוק את זהותם של מפגינים (כגון משתתפי משמרות המחאה מול בית ראש הממשלה של מתנגדי [[מלחמת לבנון הראשונה]] ותומכיה) ואף לעצור מפגינים דרך שגרה. [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[יצחק זמיר]], הבהיר למשטרה שקיום [[משמרת מחאה]] אינו דורש רישיון, ולכן אין לעצור מפגינים במשמרת מחאה ללא סיבה מוצדקת.