אחמד אל-ג'זאר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) חמאם אל באשה ==> חמאם אל-באשה |
||
שורה 2:
[[קובץ:Al Jazar - Jezzar Pasha - Wall painting in Acre, Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור קיר לזכר אחמד אל ג'זאר, על גבי האודיטוריום בעכו]]
[[קובץ:Akko Mosque.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מסגד אל-ג'זאר]] ב[[עכו]]]]
[[קובץ:Hamamelbasha.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה ל[[חמאם אל
[[קובץ:Chanel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חאן אל-עומדאן]] - מבט לכיוון מגדל השעון בצידו הצפוני של המבנה]]
'''אחמד פאשה אל-ג'זאר''' (ב[[ערבית]] '''أحمد الجزار''' או أحمد البوشناقي, אחמד הבוסני ) ([[1720]] – [[1804]]) היה [[מושל]] [[חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית|צפון ארץ ישראל]] בשם [[האימפריה העות'מאנית]] בין השנים [[1775]]–1804. הוא ידוע במיוחד בבנייה הנרחבת שערך בעיר מושבו, [[עכו]], ובעמידתה של העיר ה[[ביצורים|מבוצרת]] ב[[המצור על עכו (1799)|מצור]] שהטיל עליה [[נפוליאון]] בשנת [[1799]]. בשל אכזריותו ומִנהגו להטיל [[מום|מומים]] בנתיניו כונה "אל-ג'זאר" – "הקצב".
שורה 16:
שלטונו של אל-ג'זאר היה [[אוטונומיה|אוטונומי]] כמעט כשלטונו של דאהר אל-עומר. היחלשות השלטון המרכזי גרמה ליצירת מעמד של מושלים מקומיים, שהקשר שלהם אל השלטון המרכזי היה רופף, והם שלטו בכוח הזרוע או בכוחם של חיילים זרים שהובאו מכל קצות האימפריה. מדי פעם סכסוכים בין "[[אפנדי]]ם" מקומיים היו מעלים [[נסיך]] מקומי, שהיה שולט, תוך מידה זו או אחרת של כפיפות לשלטון המרכזי, עד שהיה נופל בידי שליט חזק ממנו. אל-ג'זאר היה אחד משליטים מקומיים אלו, אם כי מעולם לא הכריז על עצמאותו מן השלטון המרכזי, ולא פעל בניגוד ל[[אינטרס]]ים של [[השער הנשגב]] כפי שעשה אל-עומר.
בתקופתו של דאהר אל-עומר פרח הגליל. ערי [[מישור החוף|החוף]] כ[[חיפה]] ו[[עכו]] בוצרו, והפכו את הגליל למרכז [[סחר]] בינלאומי על הנתיב העובר בדרך ל[[מכה]]. כן נבנו ובוצרו הערים [[שפרעם]], [[טבריה]] ו[[דיר חנא]]. ה[[שודד]]ים הבדואים, שהיו שליטי הדרכים בימים שלפני דאהר, מוגרו. אל-ג'זאר המשיך את מלאכת קודמו: הוא חיזק את ה[[חומות עכו|חומה]] שבנה דאהר בעכו, אשר פנתה אל צד הים, וסיים את המלאכה כאשר בנה את חלק החומה הפונה אל היבשה. כן בנה את ה[[מסגד אל-ג'זאר]] ולצדו את [[חמאם אל
את חיי המסחר בארץ ניהל אל-ג'זאר ביד רמה, ובאופן אוטונומי. עד מהרה הבין כי יוכל לשמור על שלטונו ולהגדיל את אוצרו, אם ישמור על ה[[מונופול]] בתחום הייבוא והייצוא. כל התערבות זרה במסחר דוכאה. בשנת [[1780]] סירב לקבל [[קונסול דיפלומטי|קונסול]] [[צרפת]]י בעכו, וב-[[1791]] גירש את ה[[סוחר]]ים הצרפתים שישבו בצידון וב[[חאן אל-פראנג']] בעכו. כך צבר אל-ג'זאר עושר רב ועוצמה, וזכה באהדתם של אדוניו ב[[דמשק]] וב[[איסטנבול]]. עם זאת, מדיניות זו רוששה את הארץ, והביאה ל[[עוני]] רב בכפרים.
| |||