גדעון גנני – הבדלי גרסאות

ב-1991, עם ההחלטה על הקמת [[הערוץ השני]], עזב גנני את הבימוי והקדיש את עצמו שוב לפעילות ציבורית הפעם כנציג המפיקים והיוצרים כלפי הרשות השנייה ותרם רבות לניסוח הדרישות שעיגנו את מעמד ההפקה המקומית ומעמדם של המפיקים העצמאיים בהפקות שנכללו במכרזים להפעלת הערוץ וחייבו יותר מאוחר את הזכיינים שזכו במכרזים. גנני תרם רבות לקביעת מכסות ההפקה בתחומי הדרמות וסרטי התעודה וכן הביא לחקיקתו של החוק שקבע את מכסת ההפקות שיופקו בידי מפיקים ויוצרים עצמאיים (בהתחלה 50 אחוזים ולאחר מכן 70 אחוזים) וכן יזם את הסעיף בחוק שקבע שההפקות יופקו "בתנאים נאותים כמקובל בענף ברחבי העולם", כולל תנאי העבודה והשכר של יוצריהן. מונח "נאותות ההפקה" שנהגה על ידי גנני אומץ על ידי כל גורמי הענף לרבות המועצה הישראלית לקולנוע, אך עם השנים הכוונה העיקרית והמקורית של יוצרו גנני - שהדבר יביא להענקת תנאי שכר נאותים לבמאים ולתסריטאים כמקובל ברחבי העולם, שובשה ובמקום זאת המונח והמדיניות שנבעה ממנו מגינה כיום בעיקר על כל הטכנאים וספקי השירותים השותפים לעשיית הסרטים ואלו הבמאים נותרו המקופחים ביותר.

 

 

===הקמת קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה וניהולה===