חמקנות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כלי טיס חמקנים ראשונים: קישור |
|||
שורה 19:
[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-1950]] ראו עניין גובר במחקר ופיתוח טכנולוגיות חמקניות. חברת לוקהיד ייצרה את מטוס ה-[[U-2]] בשביל ה[[סי איי איי]] תוך השערה שבגובה השיוט של המטוס (כ-21,300 מטר) מערכי המכ"ם הסובייטיים לא יוכלו לגלות אותו, אך בתום טיסה המבצעית הראשונה הם נוכחו לדעת שעמדות המכ"ם הרוסיות עקבו אחר המטוס לאורך כל המסלול שלו. המסקנה הייתה שיש צורך בטכנולוגיות חמקניות מתקדמות בשביל להקטין את הסיכוי לזיהוי של המטוס.
הסי איי איי גיבש מכרז בשנת [[1957]] למטוס ריגול על קולי מגביה טוס בעל חתך מכ"ם נמוך תחת שם הקוד GUSTO, התוכנית הולידה את ה[[לוקהיד A-12]]. במהלך פיתוח המטוס ראשי הסי איי איי התעקשו על שילוב טכנולוגיות חמקניות במטוס ואף השקיעו במטוס מתחרה ללוקהיד ולו רק בשביל לרמוז ל[[קלארנס ג'ונסון]] (מנהל [[סדנת הבואשים]]) שהסי איי איי לא מוכן להתגמש בעניין זה.
ה-A-12 שילב מספר פתרונות הנדסיים להקטנת חתך מכ"ם: בניית גוף עם גחון פחוס יחסית, [[הגה כיוון|הגאי כיוון]] מוטים פנימה, מנועים המוסתרים על ידי חרוטי כונסים, שילוב [[חומרים מרוכבים]] במבנה המנשקים הזוויתיים בצורת משולשים שהיו סופגים קרינת מכ"ם (מבנה שכונה Edge Treatment או בעברית טיפול צורני), וצביעת המטוס בצבע בולע מכ"ם. בסדרת ניסויים הוכח שהמטוס בעל חתך מכ"ם בגודל של עשירית ממטוסי הקרב של אותה התקופה. עם זאת המטוס לא היה חמקן, ובתוכנית מחקר [[שנות ה-60 של המאה ה-20|בשנות ה-1960]] המוקדמות הוכח כי המטוס לא יוכל לטוס בבטחה בשמי רוסיה ללא מערכות לוחמה אלקטרונית.
| |||