אריה לוין (שגריר) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 2 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0
טהרן ==> טהראן
שורה 5:
 
==ביוגרפיה==
לוין נולד למשפחה [[יהדות רוסיה|רוסית-יהודית]] ב[[טהרןטהראן]], [[איראן]] ב-[[1930]], ולמד ב[[בית ספר יסודי]] [[יהודי]] איראני וב[[בית ספר תיכון]] אמריקני בטהרןבטהראן. לפני ש[[עלייה|עלה לישראל]] באוקטובר [[1950]] עבד בארגון עלייה וניהל מחנה פליטים. משעלה לישראל שירת כ[[קצין]] ב[[אגף המודיעין]] ולמד לימודי מזרח תיכון ו[[מדעי המדינה]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. ב-[[1958]] מונה לראש יחידת [[מחקר מודיעיני]] של מדינות לא ערביות של המזרח התיכון ו[[קרן אפריקה]]. ב-[[1962]] הצטרף ל[[משרד החוץ]] כראש דסק איראן וקרן אפריקה. כשנה לאחר מכן שירת כמזכיר הראשון בשגרירות ישראל [[אדיס אבבה]] [[אתיופיה]]. ב-[[1965]] מונה לוין לראש המשלחת הדיפלומטית ל[[רואנדה]] במרכז אפריקה{{הערה|{{על המשמר||נציגויות ישראליות בבורונדי וברואנדה|1965/07/07|00311}}}}. ב-[[1967]] היה יועץ בשגרירות ישראל ב[[פריז]] [[צרפת]].
 
לוין שירת כציר מוסמך של המשלחת הדיפלומטית של ישראל לטהרןלטהראן ב-1973.{{הערה|[http://www.timesofisrael.com/a-generation-ago-israelis-found-paradise-in-iran/] Ahren, Raphael. "Did Israel, under the Shah, Help Start Iran’s Nuclear Program?" The Times of Israel. Web. 26 Apr. 2013.}} מספטמבר 1977 שירת כמנהל המחלקה של המזרח התיכון במשרד החוץ בירושלים.{{הערה|{{דבר||אריה לוין ינהל 'מחלקת המזה"ת במשרד־החוץ|1979/06/22|00311}}}} בתפקיד זה הוא נשלח למשרד החוץ הטורקי{{הערה|{{מעריב||בתורכיה מבקרים ביקור נציג מישראל|1980/01/29|00213}}}}{{הערה|{{מעריב|ש. כהן|תורכיה: לא ניהלנו שיחות|1980/02/24|00705}}}} לשיחות עם ראש אגף המודיעין של המשרד. במקביל היה מראשי הוועד של עובדי משרד החוץ.{{הערה|{{מעריב||קבלו אותי כבן מאומץ|1980/02/20|00204}}{{ש}}{{מעריב||המזכירה ויו"ר הועד|1980/02/29|02116}}}}
 
בשנים 1981–1985 כיהן כסגן ראש המשלחת הישראלית ל[[האומות המאוחדות|או"ם]] ב[[ניו יורק]]. בשנת 1984 מילא לזמן מה את תפקיד השגריר באו"ם בפועל.{{הערה|{{מעריב||מישרה פנוייה|1984/08/17|01714}}}}{{הערה|[http://www.nytimes.com/1984/09/07/world/us-vetoes-un-draft-on-israelis.html U.S. VETOES U.N. DRAFT ON ISRAELIS], The New York Times, 6 Sept. 1984}}