איגניקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 37.26.148.186 (שיחה) לעריכה האחרונה של חסר תקנה |
|||
שורה 83:
פסק הדין אכן הפך את העיקור למקובל בארצות הברית והאאוגניקה הגיעה לתור הזהב שלה. עד [[1928]] האאוגניקה נתמכה וקודמה על ידי כ-90% מספרי הלימוד לביולוגיה בארצות הברית. בעקבות [[המשבר הכלכלי העולמי של 1929|המשבר הכלכלי]], שבצלו אחזקתם של מוסדות בידוד ל"רפי שכל" נהייתה לנטל כלכלי כבד, הגיעה מדיניות ה[[עיקור כפוי|עיקור הכפוי]] לשיא, והיא אומצה על ידי שלושים ממדינות ארצות הברית. משם החלה להתפשט במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] ל[[קנדה]], ל[[פינלנד]], ל[[נורווגיה]], ל[[שוודיה]], ל[[אסטוניה]] ול[[איסלנד]]. גרמניה קיימה מדיניות עיקור עוד לפני עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון. הרמן מוקרמן (Muckermann, 1877-1962) היה כומר ישועי קתולי לשעבר, שהיה אחראי על המחלקה לאאוגניקה במכון לאנתרופולוגיה בברלין. עם עלייתם לשלטון ב-1933 מצאוהו הנאצים מתון מדי והחליפוהו.{{הערה|Pichot Andre, The Pure Society: From Darwin to Hitler (London: Verso, 2009), p. 123.}} בפרויקט העיקור הנאצי שהחל ב-1933 עוקרו כ-375,000 איש. תחת [[אדולף היטלר]] אימצה גרמניה רבים מדיני העיקור האמריקאיים כתשתית חוקית לתוכנית האותנזיה וכן לתוכניות הטיהור וההשמדה המאוחרים יותר.
== התנגדות לאאוגניקה ==▼
עד למלחמת העולם השנייה, התנגדות ממשית למוסדות האאוגניקה הייתה מוגבלת למדי. המחאה המרכזית הגיעה מצדה של [[הכנסייה הקתולית]], אשר בחלה בכל ניסיון להתערב ב[[רבייה]] טבעית. התנגדות נוספת נשמעה מצד חלק מחסידי ה[[קפיטליזם]] אשר התעקשו שהצלחה מקורה בהירתמות, חריצות ועבודה קשה, ולא בתורשה. כך גם קבוצות [[שמאל רדיקלי]]ות לא הסכימו לתת קדימות לתורשה על פני חברה בעיצוב אופיו של האדם, מתוך אמונה כי בני האדם נולדו שווים.▼
בזירה המדעית היו מעטים שהביעו מחאה. אחד הגנטיקאים הבודדים שהפגין התנגדות נחרצת לאאוגניקה היה [[ליונל פנרוז]]. מעבר לביקורת שהביע בדבר חוסר התועלת שבתוכניות עיקור על מנת למזער תופעות גנטיות לא רצויות, פנרוז טען שחברה תקינה מצופה להפגין נכונות לדאוג לאלו מאזרחיה שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם.▼
ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]] ובמידה פחותה ב[[מדינת ישראל]] הצעירה זכתה האאוגניקה לתמיכה בקרב דמויות מפתח בממסד הרפואי היהודי המתהווה.{{הערה|שם=תמרה|תמרה טראובמן, "[http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558449 כדי לשמור על טוהר הגזע שלנו, יהודים מנוונים חייבים להימנע מללדת ילדים]", הארץ, יוני 2004}} אחד האאוגנים הבולטים של תקופת המנדט היה הד"ר [[יוסף מאיר]], שכיהן במשך שלושה עשורים כראש [[שירותי בריאות כללית|קופת חולים כללית]] ועל שמו קרוי כיום [[מרכז רפואי מאיר|בית החולים מאיר]] ב[[כפר סבא]]. רעיונות כמו סירוס של חולי נפש, עידוד הילודה במשפחות "הנמנות עם האינטליגנציה" והגבלתה "במשפחות העניות יוצאות המזרח", כמו גם מניעת "התהוותם של חיים חסרי תועלת" היו שכיחים למדי. אלו לא יושמו בכפייה, אך עודדו באופן מובהק על ידי הממסד הרפואי אם באמצעות ספרות אידאולוגית, [[תקשורת מגויסת|העיתונות 'המגויסת']] או ערוצים תמימים לכאורה כ[[ספרות ילדים]], ספרי הדרכה להורים ו[[קוריקולום|תוכניות לימודים]]. המוסד העיקרי לקידום רעיונות אלו היה "[[תחנות העצה]]". המגמה הייתה לשכנע את מי שלא ראויים ללדת שאל להם לעשות זאת, ולא לכפות זאת עליהם.{{הערה|1=[[שחלב סטולר־ליס]], 'הדרכה וקידום בריאות בחברות רב־תרבותיות: המקרה של העלייה הגדולה לישראל 1949–1956, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע 2006}}▼
אך גם מבין תומכי האאוגניקה היו שהתנגדו לחלק מביטוייה. [[ג'ון הלדיין]], ביולוג והוגה דעות עם השפעות אאוגניות, התנגד לתוכניות העיקור באומרו: "באשר למוגבלויות שכליות, מרגע שאתה מתיר לבצע עיקור זה נהיה קשה למדי לקבוע מתי הזמן לעצור."▼
בעקבות זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה, שבה נרצחו בני אדם בשל נחיתותם הגזעית לכאורה, ובמקביל לעליית תנועות [[פמיניזם|פמיניסטיות]] וכן תנועות ל"[[זכויות הפרט]]", הפך הרעיון של התערבות ממשלתית בתכנון המשפחה למבוזה. הערכים האאוגניים עמדו כעת בסתירה לערכים החדשים של החברות המערביות ומוסדות האאוגניקה הפכו מוקצים. בין אמצע ועד סוף המאה העשרים נתפשה האאוגניקה על ידי רוב ההיסטוריונים במדע ככתם שחור ומביך בהיסטוריה המערבית, ובעיקר האמריקאית. על כן, ארגוני האאוגניקה מתוארים באופן שכיח כתאים הזויים של מדע שקרי, שולי ורווי גזענות. תפקידם המרכזי של אלה בהתפתחות הגנטיקה וחלקם האינטגרלי בסדר היום של ראשית המאה ה-20 נשמטו מלא מעט מתיאורי התקופה.▼
למרות הפסקת מדיניות העיקורים ההמונית בארצות הברית ובשאר מדינות המערב לאחר מלחמת העולם השנייה, בכמה ממדינות ארצות הברית התבצעו עיקורים, גם אם לעיתים נדירות, עד לתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. חלק ממשרדי התנועה האאוגנית הפכו ללשכות ל"ייעוץ גנטי" שאליהם יכולים לבוא זוגות מרצונם, ובחלק ממדינות ארצות הברית זוגות המעוניינים להתחתן עדיין נדרשים לקבל ייעוץ כזה כדי לקבל היתר נישואין.▼
== אאוגניקה בשאר העולם ==
שורה 97 ⟵ 101:
ב[[שוודיה]] העבירה [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה|המפלגה הסוציאל-דמוקרטית]] מספר חוקים שאיפשרו עיקור של [[מחלת נפש|חולי נפש]]. אף על פי שהחוקים התירו עיקור ב"התנדבות" בלבד, מעדויות עולה שהופעל לחץ על אזרחים לקבל את הטיפול. במסגרת החוק עוקרו בארבעת העשורים שבין [[1934]] ל-[[1974]] כ-60 אלף אזרחים, מה ששם את שוודיה כמדינה האירופית עם תוכנית העיקור הנרחבת ביותר, אחרי [[גרמניה הנאצית]].
▲ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]]
▲== התנגדות לאאוגניקה ==
▲עד למלחמת העולם השנייה, התנגדות ממשית למוסדות האאוגניקה הייתה מוגבלת למדי. המחאה המרכזית הגיעה מצדה של [[הכנסייה הקתולית]], אשר בחלה בכל ניסיון להתערב ב[[רבייה]] טבעית. התנגדות נוספת נשמעה מצד חלק מחסידי ה[[קפיטליזם]] אשר התעקשו שהצלחה מקורה בהירתמות, חריצות ועבודה קשה, ולא בתורשה. כך גם קבוצות [[שמאל רדיקלי]]ות לא הסכימו לתת קדימות לתורשה על פני חברה בעיצוב אופיו של האדם, מתוך אמונה כי בני האדם נולדו שווים.
▲בזירה המדעית היו מעטים שהביעו מחאה. אחד הגנטיקאים הבודדים שהפגין התנגדות נחרצת לאאוגניקה היה [[ליונל פנרוז]]. מעבר לביקורת שהביע בדבר חוסר התועלת שבתוכניות עיקור על מנת למזער תופעות גנטיות לא רצויות, פנרוז טען שחברה תקינה מצופה להפגין נכונות לדאוג לאלו מאזרחיה שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם.
▲אך גם מבין תומכי האאוגניקה היו שהתנגדו לחלק מביטוייה. [[ג'ון הלדיין]], ביולוג והוגה דעות עם השפעות אאוגניות, התנגד לתוכניות העיקור באומרו: "באשר למוגבלויות שכליות, מרגע שאתה מתיר לבצע עיקור זה נהיה קשה למדי לקבוע מתי הזמן לעצור."
▲בעקבות זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה, שבה נרצחו בני אדם בשל נחיתותם הגזעית לכאורה, ובמקביל לעליית תנועות [[פמיניזם|פמיניסטיות]] וכן תנועות ל"[[זכויות הפרט]]", הפך הרעיון של התערבות ממשלתית בתכנון המשפחה למבוזה. הערכים האאוגניים עמדו כעת בסתירה לערכים החדשים של החברות המערביות ומוסדות האאוגניקה הפכו מוקצים. בין אמצע ועד סוף המאה העשרים נתפשה האאוגניקה על ידי רוב ההיסטוריונים במדע ככתם שחור ומביך בהיסטוריה המערבית, ובעיקר האמריקאית. על כן, ארגוני האאוגניקה מתוארים באופן שכיח כתאים הזויים של מדע שקרי, שולי ורווי גזענות. תפקידם המרכזי של אלה בהתפתחות הגנטיקה וחלקם האינטגרלי בסדר היום של ראשית המאה ה-20 נשמטו מלא מעט מתיאורי התקופה.
▲למרות הפסקת מדיניות העיקורים ההמונית בארצות הברית ובשאר מדינות המערב לאחר מלחמת העולם השנייה, בכמה ממדינות ארצות הברית התבצעו עיקורים, גם אם לעיתים נדירות, עד לתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. חלק ממשרדי התנועה האאוגנית הפכו ללשכות ל"ייעוץ גנטי" שאליהם יכולים לבוא זוגות מרצונם, ובחלק ממדינות ארצות הברית זוגות המעוניינים להתחתן עדיין נדרשים לקבל ייעוץ כזה כדי לקבל היתר נישואין.
== אאוגניקה היום ==
| |||