ויקיפדיה

רבקה קופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
קראקוב ==> קרקוב
שורה 4:
==ביוגרפיה==
===ילדות ונעורים===
רבקה קופר נולדה בשם ווּשְקה שְפִּינֶר בשנת [[1920]] בעיר [[ז'שוב|זֶ'שוּב]] (ריישא) שבדרום-מזרח [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] להדסה לבית לנדמן ולחיים שפינר, אחות בכורה למנחם (מנק). היא גדלה בבית מסורתי עם זיקה ל[[ציונות]]: אביה היה חבר בתנועת [[המזרחי]], ואמה באגודת נשים ציוניות. בשנת [[1934]] עברה משפחתה ל[[קראקובקרקוב]], ושם הצטרפה ל[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועת הנוער הציונית]] "[[עקיבא (תנועת נוער)|עקיבא]]" ובגיל 17 מונתה למזכירת הקן. ב-1938 סיימה בהצטיינות את לימודיה ב[[הגימנסיה העברית בקרקוב|גימנסיה העברית בקרקוב]] ושאפה ללמוד [[רפואה]], אך לא יכלה בשל [[נומרוס נולוס|האיסור על יהודים ללמוד באוניברסיטאות]].{{הערה|רבקה קופר (וושקה שפינר ליבסקינד), '''רסיסי זכרונות''', דגניה: [[משואה (מכון)|משואה]], תשס"ד 2004 (להלן: קופר, רסיסי זכרונות), עמ' 4–5.}} בעקבות בקשתו של דוֹלֶק (אהרן) ליבֶּסקינד, ראש התנועה בקראקובבקרקוב, הפכה למזכירת התנועה בבירה [[ורשה]]. העבודה האינטנסיבית הידקה את הקשר ביניהם, והם התארסו בחודש ינואר [[1939]] ובדצמבר אותה שנה נישאו.{{הערה|קופר, רסיסי '''זכרונות''', עמ' 6–9, 19.}} במסגרתה פועלה יצאה להקים מרכזים חדשים לתנועה בעיירות שונות, בהן [[בידגושץ'|בידגוֹשְץ']] (בצפון פולין) ו[[סקרז'יסקו]].{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 9–12.}}
 
=== בפעילות התנועה בגטו קראקובקרקוב ===
ב-[[28 באוגוסט]] 1939 חזרה קופר עם דולק ליבסקינד לקראקובלקרקוב. במהלך ספטמבר 1939 התקבלו בקרב חברי וחברות הנהגת התנועה ידיעות שלפיהן סוכנים גרמניים מחפשים את עורכי הידיעון "דבר עקיבא", ובעקבות כך ירד בעלה למחתרת. מחשש שמסמכי התנועה ייפלו בידי הגרמנים נסעה לדירת מזכירות התנועה בוורשה ובכאב רב העלתה באש את העלונים, ההתכתבויות והרשימות של החברים והחברות.{{הערה|ברוך יחיאלי, '''עקיבא – תנועת נוער ציונית-כללית: צמיחתה, התפתחותה ולחימתה בשנות השואה''', תל אביב: [[מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]] ו[[ספרית פועלים]], תשמ"ח 1988 (להלן: יחיאלי, עקיבא), עמ' 212.}}
עד הקמת [[גטו קראקובקרקוב|הגטו בקראקובבקרקוב]] נסגרו כל מוסדות החינוך היהודיים בעיר, היהודים הוכרחו לענוד [[טלאי צהוב|סרט סימון לבן ועליו מגן דוד]], ובתיהם נבזזו.{{הערה|{{גטו|998|קראקובקרקוב}}.}} קופר השתתפה בפעילות החינוכית של התנועה, ובה לימדו את החניכים [[עברית]], [[תנ"ך]] ו[[מתמטיקה]] וקיימו פעילויות כדי לשמור על מורל גבוה.{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 17–19.}} עם הקמת הגטו ב-20 במרץ [[1941]] פעלה להמשיך את פועלו של החוג לתנ"ך שעליו הייתה אחראית, אך חניכיה גורשו, נחטפו או נהרגו וחלקם חיפשו מקום מסתור. בעזרת תעודות מזויפות שארגן לה [[שמשון דרנגר|סימֶק (שמשון) דרֶנגֶר]], חבר ועובד בבית הדפוס המשפחתי שהגרמנים השתמשו בו לצורך הנפקת תעודות בגטו, יצאה לגטאות בוורשה, [[ז'שוב]], [[ראדום (עיר)|ראדום]] ו[[טומשוב מזובייצקי|טומשוב]]{{הערה|[http://www.cracow.org.il/אישים-ועדויות-עדויות/רבקה-קופר-ליבסקינד-על-קבוצת-עקיבא-בקר/ רבקה קופר-ליבסקינד על קבוצת "עקיבא" בקרקוב הכבושה]}} למשימות בשליחות התנועה.{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 23–26.}} בחלוף הזמן החלו להתארגן להתנגדות בנשק.{{הערה|רבקה פרליס, '''תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה''', לוחמי הגטאות: [[בית לוחמי הגיטאות]] ו[[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשמ"ז 1987 (להלן: פרליס, תנועות הנוער).}}
 
=== כקשרית במחתרת ===
שורה 14:
ב-20 באוגוסט [[1942]] הוקמה ה[[מחתרת]] "החלוץ הלוחם" בפיקודו של דולק ליבסקינד, שכללה תנועות נוער ציוניות שונות,{{הערה|יחיאלי, '''עקיבא''', עמ' 228.}} וקופר נשבעה לה אמונים.{{הערה|רבקה קופר, "40 שנה למרד גטו ורשה: דיון של לוחמים והיסטוריונים", '''ילקוט מורשת''' (אפריל 1983), עמ' 30.}} היא מילאה מילאה תפקידי [[קשר (מחתרת)|קישור]] בגטו ומחוצה לו.{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 49–50.}} משימתה העיקרית הייתה לשכור דירות ברחבי העיר ובכפרים הסמוכים, כדי שישמשו מקומות מסתור לאנשי המחתרת ומקלט ליום בו יחוסל הגטו. על תפקידה זה סיפרה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=פעם אחת נקלעתי לסכנה, כאשר נסעתי לחפש דירה בכפר אחד על יד [[ויז'ניץ (עיירה)|וישניץ]]. את הכתובת קיבלתי מחבר התנועה שהכיר את המקום. מצאתי שם בית קטן, חדר עם מטבח ועליית גג. זה התאים לי מאוד, הצלחתי לשכור אותו בלי בעיות מיוחדות [...] כבר למחרת נכנסו שני שוטרים פולנים במדים כחולים. [...] במצבים האלה חשוב היה לא להראות שום סימן של מבוכה או פחד. [...] כדי להצליח במשימות האלה צריך מידה לא קטנה של חוצפה.{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 52–53.}}}}
באחד הימים התבקשה להעביר [[אקדח]] לבחורים מהתנועה שהסתתרו ביערות. כשהגיעה לתחנת הרכבת בקראקובבקרקוב ביצעו חיילים חיפוש. היא ניצלה את חזותה הארית ופנתה לאחד הקרונות השמורים לאנשי הצבא ושאלה בגרמנית: "זה ייקח עוד הרבה זמן? אני מאחרת"; והקצין הגרמני הזמין אותה לשבת בקרון. בנוסף, השתתפה בארגון פעולות חבלה.{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 55–58.}} היא נעצרה על ידי ה[[גסטאפו]], נחקרה ארוכות אך לא נשברה,{{הערה|קופר, '''רסיסי זכרונות''', עמ' 53–61.}} גם כאשר הוכתה.{{הערה|עדות רבקה קופר במשפט אייכמן, [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/A765E681-E5FA-479F-AD57-72032ACB8094/12643/Vol1_p15291.pdf פרוטוקול ישיבה 26], אתר משרד המשפטים, עמ' 371.}} {{ש}}
בשל מעצרה, לא השתתפה בפעולת המחתרת הגדולה שהתבצעה בערב [[חג המולד]] [[1942]]{{הערה|יעל פלד מרגולין, {{אנצ נשים יהודיות|liebeskind-rivka-kuper}}.}} שעליה פיקד בעלה. פעולה זו הצליחה מעל המשוער והייתה האחרונה בסדרת פעילויות מחתרת זו.{{הערה|פרליס, '''תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה''', עמ' 230.}} לוחמי המחתרת השליכו רימונים על בית הקפה "ציגנריה" בו ישבו קצינים וחיילים גרמנים ועשרות מהם נהרגו ונפצעו, כאשר קבוצה אחרת הניחה במקביל זרים על קברו של החייל האלמוני, הניפו דגלי לבן אדום (פולין) והדביקו כרוזים ברחבי העיר. בעקבות הפעולה נתפסו רבים מהנהגת המחתרת,{{הערה|יעל פלד (מרגולין), '''קרקוב היהודית 1939–1943: עמידה, מחתרת, מאבק''', לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד, תשנ"ג 1993, עמ' 218-219.}} בהם ליבסקינד, והוא נהרג.{{הערה|רבקה קופר ליבסקינד, "הערות לספרו של [[אריה באומינגר|באומינגר]] על קראקובקרקוב",'''ארכיון משואה'''.}}
 
===אסירה באושוויץ-בירקנאו וברייכנבאך===
שורה 30:
 
===עדותה במשפט אייכמן===
רבקה קופר זומנה להעיד במשפטו של הפושע ה[[נאצי]] [[אדולף אייכמן]]. היא העידה בבית המשפט ב-3 במאי [[1961]] והייתה אחת מארבע הנשים שהעידו על התנגדות חמושה. אחריה העידה [[הלה רופאייזן-שיפר]], גם היא לוחמת בגטו קראקובקרקוב.{{הערה|שרון גבע, '''אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 77.}} בעדותה סיפרה על חיי היהודים בקראקובבקרקוב, הקמת הגטו, פעילות המחתרת, הפעולה בקפה "ציגנריה" ומותו של בעלה ליבסקינד. היא תיארה את גבורתה של לוחמת הגטו [[גוסטה דוידזון-דרנגר]] (יוסטינה), שכתבה יומן שתיעד את פעילות עקיבא בגטו קראקובקרקוב וסיפרה גם על פעילות להתנגדות רוחנית, בגטו קראקובקרקוב ובמחנה הנשים באושוויץ.{{הערה|גבע, '''אל האחות הלא ידועה''', עמ' 176–175.}} עדותה רוממה את רוחו של הציבור הישראלי והרושם שעוררה היה גדול.{{הערה|[[חיים גורי]], '''מול תא הזכוכית''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 47.}}{{ש}}
 
===אחריתה===
שורה 47:
== לקריאה נוספת ==
* "40 שנה למרד גטו ורשה: דיון של לוחמים והיסטוריונים", '''ילקוט מורשת''' לה (ניסן תשמ"ג, אפריל 1983).
* '''החלוץ הלוחם: בטאון הנוער היהודי החלוצי במחתרת קראקובקרקוב, אוגוסט-אוקטובר 1943'''; מערכת הספר: יהודה מיימון... [ואחרים]; תרגם מפולנית: [[צבי ארד (משורר)|צבי ארד]]; הביאה לדפוס: [[רנה קלינוב]], לוחמי הגטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]] ו[[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשמ"ד 1984.
* רבקה פרליס, '''תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה''', לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד, תשמ"ז 1987.
* ברוך יחיאלי, '''עקיבא – תנועת נוער ציונית-כללית: צמיחתה, התפתחותה ולחימתה בשנות השואה''', תל אביב: [[מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]] ו[[ספרית פועלים]], תשמ"ח 1988.
שורה 67:
 
על דולק ליבסקינד:
* {{דבר||עיטור-הגבורה הגבוה של פולין – לאלמנת מפקד גיטו קראקובקרקוב|1967/02/17|01107}}
* [http://krakowianie1939-56.mhk.pl/en/archiwum,1,adolf--liebeskind,4131.chtm ביוגרפיה] באתר ארכיון קורבנות הטרור הנאצי והקומוניסטי בקרקוב 1939–1956
* [http://digitalassets.ushmm.org/photoarchives/detail.aspx?id=1166724 ניצולים יהודים ניצבים ליד האנדרטה לאהרן דולק ליבסקינד], באתר [[מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/רבקה_קופר"