ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה – הבדלי גרסאות

| מושפעים = [[מקיאוולי]], [[ג'ורדנו ברונו]], [[יוהאנס קפלר]]

}}

 

==חייו==

 

בשנת [[1484]] עבר ל[[פירנצה]], שם התיידד עם [[לורנצו דה מדיצ'י]], ועם אנשי הרוח [[אניולו פוליציאנו]] (אמברוג'יני) ו[[מרסיליו פיצ'ינו]] והתקבל על ידי מורו וחברו פיצ'ינו כחבר ב"[[האקדמיה האפלטונית|אקדמיה האפלטונית]]". שם גם המשיך בלימודי קבלה, הפעם מפיו של הפילוסוף היהודי [[יוחנן אלימנו]] תושב פירנצה. ב-[[1486]] פרסם ב[[רומא]] את חיבורו "''Conclusiones philosophicae, cabalisticae et theologicae''". הוא זומן להעיד בפני ועדה שכינס ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס השמיני]] כדי לבחון האם הוא כופר, ובעקבות זאת נדון למאסר והאפיפיור הוציא [[בולה אפיפיורית]] המוקיעה אותו ואוסרת לפרסם את כתביו. פיקו דלה מירנדולה נמלט ל[[צרפת]] וחזר לפירנצה רק לאחר שלורנצו דה מדיצ'י ערב לו. בפירנצה חי תחת עינו הפקוחה של [[ג'ירולמו סבונרולה]] ונפטר בשנת [[1494]], בגיל 31.

 

 

פיקו זכה לכבוד רב כאשר נקרא על ידי [[מיכלאנג'לו]] "אדם כמעט אלוהי".{{מקור}} הוא השפיע על [[ניקולו מקיאוולי]] שבא לשמוע את הרצאותיו בפירנצה והייתה לו גם השפעה על האסטרונום [[יוהאנס קפלר]], בעקבות דיוניו על ה[[אסטרולוגיה]] וה[[אלכימיה]].

בנאום ניסח פיקו את ה[[מניפסט]] של ההומניזם, לפיו האדם ניצב מול הבריאה כשותף לאל ובידו הבחירה לעשות כל שביכולתו וברצונו, ללא גזרה מוקדמת או כבלים כלשהם. במסה זו היה פיקו מבשר ראשון של הפקת מסקנה מעשית מן התפיסה ההומניסטית האוניברסלית של כבוד האדם: מסקנה פוליטית בדבר "[[זכויות האדם]]". פירותיו הפוליטיים של מהלך זה יבשילו וינוסחו 200 שנה מאוחר יותר, במגילות זכויות האדם של [[המהפכה הצרפתית]] או [[הצהרת העצמאות האמריקאית]].

 

 

פיקו הוא דמות חשובה בהיסטוריה של התקבלות ה[[מאגיה]] בזרם המרכזי של הפילוסופיה המערבית יחד עם מורו וחברו פיצ'ינו. לפי חלק מהתזות ולפי "הנאום", גם תורותיו של "[[הרמס טריסמגיסטוס]]" (הכישוף, האסטרולוגיה, האלכימיה וכדומה) מקורן הוא אותה אמת קדומה העומדת בבסיס כל הדתות והפילוסופיות ולכן הן כשרות והעוסק בהן דומה לעוסק ב[[כתבי הקודש]].