שטעטל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ==> הסכם ריבנטרופ–מולוטוב
←‏שטעטל בפולקלור ובתרבות: העיירות הספרותיות של שלום עליכם
שורה 40:
השטעטל נודעה כמקום שבו התגבש הווי יהודי עשיר ומקורי, וככר נרחב להתפתחותהּ של תרבות היידיש. זכרונות השטעטל טבועים עמוק במורשתם של יהודי מזרח אירופה, וחיי השטעטל הונצחו ביצירותיהם של סופרים ואמנים יהודים, שעם הבולטים שבהם ב[[ספרות]] נמנים [[שלום עליכם]], [[דבורה בארון]], [[יצחק בשביס-זינגר]] ו[[ש"י עגנון]]; בתחום הציור פעלו הציירים [[מארק שאגאל]], [[הרמן שטרוק]] ו[[אילקס בלר]] שושנה עדן ומאנה כץ ואחרים. תרבות היידיש, שהגיעה לשיאה ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ו[[שנות ה-30 של המאה ה-20|ה-30]] של [[המאה ה-20]], בעיקר בערים הגדולות של פולין וליטא, התבססה במידה רבה על הווי החיים והתרבות שנוצרו בעיירות.
 
'''[[חכמי חלם]]''' – [[לשון סגי נהור]] לעיירה של טיפשים שאין שכל בקודקודם – נפוצו מאוד בהומור היהודי של מזרח אירופה. מקורו בלעג של היהודים המתנגדים על יהודיה החסידיים של העיירה [[חלם|חֶלם]]. נוסף על חלם, כיכבו עיירות נוספות ביצירות ספרותיות בדיוניות - למשל העיירה "[[כתריאליבקה]]" של [[שלום עליכם]], השם הספרותי שהעניק הסופר לעיירת הולדתו, וורוקוב, או וורונקה, שבהּ מתרחשים רוב סיפוריו, ואו "אנטבקה", שבהּ"יהופיץ" ו"[[בוברקה|בויבריק]]" שבהּן מתרחשים סיפורי [[טוביה החולב]], אףוסיפורים הואאחרים מפרי עטו של הסופר.
 
==ראו גם==