חנון – הבדלי גרסאות

* '''חרשן''' – החרשן (מלשון "לחרוש", כלומר: לשקוד היטב על חומר הלימוד במטרה להצטיין) הוא סוג של חנון, המקדיש חלק ניכר מזמנו ללימודים. החרשן איננו בהכרח חכם ואיננו בהכרח מנודה חברתית; זהו רק היבט אחד באופיו של החנון.

* '''תולעת ספרים''' – חנון המאופיין בכך שהוא מבלה שעות רבות בקריאת ספרים ובבליסת כמויות עצומות של טקסט וידע.

* '''ילד טוב ירושלים''' – זהו סוג של חנון המאופיין בהיותו שמרן, ישר, תמים ועושה את מה שאומרים לו, מבלי לקחת שום סיכון או לעבור על כללי החוק והמוסר. על [[כיפה (יהדות)|כיפות]] לילדים שהיו עשויים מארבעה משולשים, היה מקובל לרקום את המלים "ילד טוב" ו"[[ירושלים]]", ושני סמלים יהודיים הקשורים בדרך כלל עם העיר (חומות ומגן דוד או [[מנורת שבעת הקנים]]){{הערה|1=[http://rivkastudio.co.il/uploads/fck/16.jpg אמנות המתכתבת עם הביטוי ילד טוב ירושלים]}}{{הערה|1=[http://www.ortora.com/wp-content/uploads/Yeled-tov.jpg כיפת "ילד טוב, ירושלים"] מולבשת על ראשו של "הילד הבוכה" - באמנות שבאה להביע את תמימותו היתרה לכאורה של הילד הדתי (אתר [[חזרה בתשובה|הַחְזרה בתשובה]]: 'אור תורה')}}.

* '''ירחמיאל''' – מאותגר חברתית, מבודד ודחוי. זר לכל עדכניות ואופנתיות, לעולם אינו שזוף, ההפך הגמור מרוקיסט. מקור הכינוי במאמר של [[בנימין תמוז]] ב "[[הארץ]]" משנות החמישים.