יגאל אלון – הבדלי גרסאות

מעמדו הפוליטי של אלון התחזק בממשלה, וגולדה מאיר הרבתה להתייעץ איתו ועם גלילי בענייני ביטחון. הוא הפעיל את השפעתו על מהלכים שונים, כמו בחירת הממשלה ב[[דוד אלעזר]] לרמטכ"ל בניגוד לרצון שר הביטחון דיין, וכחבר ב[[הקבינט המדיני-ביטחוני|קבינט הביטחוני]], השתתף בכל ההכרעות הביטחוניות שקדמו ל[[מלחמת יום הכיפורים]] ואלה שהתקבלו בזמן המלחמה.{{הערה|לפי עדותו של משה דיין, בתוך: יעקב ארז, אילן כפיר, '''שיחות עם משה דיין''', הוצאת מסדה ספריית מעריב, 1981, עמ' 79, 82}} עוד לפני המלחמה, היה אלון ער לסכנה ש[[הפסקת אש|הפסקת האש]] עם מצרים היא זמנית וקרא ב-1972 לפתוח במשא ומתן עמה בשני ערוצים מקבילים, להסדר חלקי ולהסדר כולל, אך כמו דיין ואחרים, גם הוא חשב שאין למצרים אופציה צבאית מיידית לפתוח במלחמה.{{הערה|יגאל קיפניס, '''1973- הדרך למלחמה''', הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2012, [https://www.e-vrit.co.il/1973__הדרך_למלחמה-details.aspx פרק ראשון]; עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 250}}

אלון לא צבר לעצמו בסיס תמיכה חזק במפלגתו, ובמאבק הירושה שהתפתח עם התפטרותה של גולדה מאיר ב-[[1974]] הסתבר שוותיקי המפלגה העדיפו לתמוך ברמטכ"ל הניצחון של ששת הימים, [[יצחק רבין]], ולא בו. הדבר היווה מכה קשה עבורו, בייחוד עקב היותו של רבין בן טיפוחיו בפלמ"ח, אך הוא נרתם לסייע לרבין במרכז המפלגה.{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', עמ' 487}} לאחר היבחרו של רבין הִתנו אנשי רפ"י לשעבר את תמיכתם בממשלה במינויו של [[שמעון פרס]] לשר ביטחון, ואלון שוב נאלץ לוותר על התפקיד והתמנה ל[[משרד החוץ|שר החוץ]].{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|תפילת הדרך של יצחק רבין|1974/05/24|01400}}}}

כשר חוץ, ניהל אלון יחד עם רבין את המגעים עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] האמריקאי, [[הנרי קיסינג'ר]], להסדר ביניים עם מצרים, שהובילו בסופו של דבר ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים בין ישראל למצרים]] בשנת [[1975]], שאִשרר את מחויבות שתי המדינות להמשך הפסקת האש ולפתרון הסכסוך ביניהן, וכלל נסיגה של צה"ל מרצועה צרה לאורך [[מפרץ סואץ]]. ההסכם היווה נקודת מפנה ב[[יחסי ישראל-מצרים|מערכת היחסים עם מצרים]].{{הערה|[http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/09/4-1975.html נקודת מפנה בדרך לשלום]: ממשלת יצחק רבין והסכם הביניים עם מצרים- 4 בספטמבר 1975. בלוג ארכיון המדינה, 3 בספטמבר 2015}} אלון העיד שההסכם חשוב כשלעצמו, אך עיקר חשיבותו הוא בתרומתו הגדולה ל[[יחסי ישראל-ארצות הברית]], וכי הצליחו לסכל את הלחץ האמריקאי לוויתורים נוספים מצד ישראל (כנראה בנושא [[מדיניות הגרעין של ישראל|הגרעין]]) במסגרת הסכם הביניים.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 383}} אלון התנגד לביטול מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל וכשר חוץ שיבח בינואר 1976 את "האמנה לפירוז" וכעבור זמן קצר הגיש למזכ"ל האו"ם הצעה ישראלית "לפירוז גרעיני של האזור".{{הערה|מנור, עמ' 161–162.}} מראשית כינון הממשלה העלה אלון על סדר היום את [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|הבעיה הפלסטינית]] ותמך בהסדר הסיפוח החלקי עם ממלכת [[ירדן]] בהתאם ל[[תוכנית אלון]]. לאחר שהמלך [[חוסיין, מלך ירדן|חוסיין]] דחה את הצעתו להסכם ביניים עם ירדן ברוח זו, הוא חזר לתמוך בישות פלסטינית עצמאית באזורי הערים על מנת להרחיק את [[אש"ף]] מהגדה, אך הממשלה לא אישרה זאת.{{הערה|עמוס שיפריס, '''ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו''', עמ' 396-400}} במסגרת תפקידו גם חתם על הסכמי [[סחר חופשי]], שקירבו את ישראל לאירופה מבחינה כלכלית. יחסיו של אלון עם רבין בתקופה זו ידעו עליות וירידות, לא תמיד התנהלו על מי מנוחות ואף לוו בהתנצחויות בדיוני הממשלה.{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', עמ' 487–488. עם זאת, לאחר מותו של אלון, תמונתו הייתה תלויה בחדר העבודה של רבין עד יומו האחרון}}