מוזיאון ואן ביורן – הבדלי גרסאות

<br />[[קובץ:Museum Van Buuren 22.jpg|ממוזער|487x487px250px|מוזיאון דוד ואליס ואן ביורן - מראה מהגן]]

מוזיאון ואן ביורן שוכן בביתם הפרטי של הבנקאי ואספן האמנות דוד ורעייתו אליס. הבית נבנה בין השנים [[1924]]-–[[1928]], עוצב בסגנון ארט-דקו ובו תצוגה קבועה של יצירות רבות מהאוסף. הבית מוקף גנים נרחבים שתוכננו על ידי מעצבי גנים בלגים ידועים בשנים [[1925]] ו-[[1968]]. הבית הפך למוזיאון בשנת [[1975]] (על פי צוואתה של אליס ואן ביורן<ref name=":0" />) והוכרז כ[[אתר מורשת]] לאומי בשנת [[2001]].<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.museumvanbuuren.be/en/about-us/|הכותב=האתר הרשמי של|כותרת=מוזיאון ואן ביורן|אתר=|מידע נוסף=|תאריך=}}</ref><ref name=":2" /><ref>[http://patrimoine.brussels/liens/publications-numeriques/versions-pdf/bvah/uccle-maisons-et-villas/view Maisons et villas Uccle], '''Bruxelles, ville d’art et d’histoire''' , גליוןגיליון 28, עמ' 16</ref>

דוד מיכל ואן ביורן [[1886|(1886]]-[[1955]]) נולד למשפחה יהודית מגאודה, [[הולנד]]. אביו סולמון ואן ביורן היה בעלים של [[בית דפוס]] ו[[הוצאה לאור]], ומאוחר יותר גם בית מסחר לספרים. אימו, חנה ואן דנציג, הייתה בת למשפחה יהודית ידועה. אחותו הבכורה של דוד, מרתה ואן ביורן הייתה מורה לציור ונישאה לסולומון פרנקו.<ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=Gert Jan Jansen|שם=Pieter Pourbus en David van Buuren|כתב עת=Historische Vereniging Die Goude|עמ=15-16|כרך=מרץ-אפריל 2018|קישור=https://www.diegoude.nl/wp-content/uploads/2018/03/Nieuwsbrief-nr.-95-maart-2018.pdf?fbclid=IwAR2_7oW3Yz2PsTkxJpfDfAS0kQIZ4-JD6h3Eq0Pbrb6yGfh4fiHG3wg1rsc}}</ref> דוד ואן ביורן רצה בתחילה ללמוד [[ארכיטקטורה]] אך עבר לתחום ה[[פיננסים]]. הוא התיישב בבריסל בשנת [[1909]] והפך בה לבנקאי פרטי מצליח. בשנת [[1922]] התחתן עם הבלגית, ילידת אנטוורפן, אליס פייט (Alice Piette){{כ}} (1890-1973). לבני הזוג לא היו ילדים.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://liabxl.wordpress.com/2014/12/08/museum-van-buuren/|הכותב=|כותרת=Museum Van Buuren|אתר=בבלוג Lia in Brussels|תאריך=דצמבר 2018}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.geni.com/people/David-Michel-van-Buuren/6000000027744561573|הכותב=David Michel van Buuren|כותרת=פרטים גניאולוגים|אתר=באתר geni.com|תאריך=}}</ref>

ואן ביורן ביקש תחילה את אחיינו, הארכיטקט יוהןיוהאן פרנקו (Johan Franco), לנהל את תכנון ביתו לעתיד בבריסל. בין השנים 1924-19281924–1928 שכרו בני הזוג ואן ביורן את הארכיטקטים הבלגים לאון גוורט (Leon Govaerts) ואלכסיס ואן ווארנברג (Alexis Van Vaernbergh) לפקח על בניית ביתם ברחוב ליאו אררה (Leo Errera) שבפרוור אוקל (Uccle) על פי תכניותיותוכניותיו של יוהןיוהאן פרנקו. העיצוב החיצוני של הבית טיפוסי לסגנון של [[אסכולת אמסטרדם]] – ה[[אקספרסיוניזם|אקספרסיוניסטי]] שהתפתח בהולנד בראשית המאה ה-20. הבית בנוי מלבנים אדומות חלולות, וחלליו הפנימיים עוצבו בסגנון ארט דקו על ידי מעצבים בלגים, [[צרפתים]] והולנדים בשילוב פריטי ריהוט נדירים, [[ויטראז'|ויטראז'ים]]ים, גופי תאורה ושטיחים שיוצרו בהזמנה מיוחדת.<ref name=":1" />[[קובץ:Fall of Icarus - Brueghel -Museum van Buuren.jpg|ימין|ממוזער|274x274px|"נפילת איקרוס" המיוחסת לממשיכיו של פיטר ברויגל האב]]עד שנת 1970 התקיים בביתם של בני הזוג ואן ביורן סלון בנושאי תרבות ואמנות, אשר התארחו בו, בין היתר, ידוענים כמו מלכת הבלגים [[אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים|אליזבת מבוואריה]] שהייתה ידידה קרובה של אליס, הצייר [[ראול דופי|ראול דאפי]] (Raoul Dufy),המשורר [[ז'אק פרוור]] (Jacques Preveret), מפיק הבלט [[סרגיי דיאגילב]] (Sergei Diaghilev), המלחין האאונגרדי [[אריק סאטי]] (Eric Satie), האופנאי [[כריסטיאן דיור]] שאף ערך [[תצוגת אופנה]] בבית, הצייר [[רנה מגריט|רנה מאגריט]] (Rene Magritte) ו[[פוליטיקאי|פוליטיקאים]]ם ישראלים רבים בינהםביניהם [[דוד בן-גוריון]], [[גולדה מאיר]], [[יצחק רבין]], [[משה דיין]] ו[[שמעון פרס]].<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.deimel-wittmar.de/files/ad/AD_05_08_van_Buuren_Br%C3%BCsselAD_05_08_van_Buuren_Brüssel.pdf|הכותב=Claudia Teibler|כותרת=Aus liebe zu den kunsten|אתר=Architectural Digest|עמודים=|תאריך=מאי 2008, עמ' 195-183}}</ref><ref name=":0" /><ref name=":4">{{קישור כללי|כתובת=https://joellemagazine.com/van-buren/2310840|הכותב=|כותרת=Van Buuren|אתר=באתר Joelle Magazine|תאריך=דצמבר 2009}}</ref>

דוד ואן ביורן היה אספן אמנות חשוב ובביתו הוצגו באופן קבוע יצירות של הציירים [[ג'יימס אנסור]], [[יואכים פטיניר]], [[פיטר ברויגל האב]], [[הרקולס סגרס|הרקולס סגר]]<nowiki/>ס, פיטר ינץ סנרדאם (Pieter Jansz Saenredam), צוגוהארו פוג'יטה (Tsuguharu Foujita), [[קס ואן דונגן]], [[וינסנט ואן גוך]], הנרי פאנטין לאטור (Henri Fantin-Latour)[[ריק ואוטרס]], גוסטב דה סמט (Gustave De Smet), קסבייר מלרי (Xavier Mellery), וקונסטנט פרמקה (Constant Permeke). ואן ביורן היה גם פטרונו של הצייר האקספרסיוניסטי הבלגי גוסטב ואן דה וויסטינה (Gustave van de Woestijne). האוסף של ואן ביורן כולל 32 יצירות של ואן דה וויסטינה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוסתר האוסף בעליית הגג בביתו של נהגם של בני הזוג, שעה שבני הזוג ואן ביורן נאלצו לעזוב את בלגיה והתגוררו אותה עת בניו יורק, בדירתם במלון פלז'ה.<ref name=":2" /> עם שובם, בשנת 1945, הוחזרו מרבית פריטי האוסף אל הבית בבריסל. לאחר המלחמה נהגו בני הזוג ואן ביורן לנסוע רבות, ולהציג יצירות מהאוסף ברחבי העולם במטרה לפרסם את האמנים הבלגים. <ref name=":4" /> <ref name=":3" />

חדר האורחים מפוצל לשלושה מרחבים המחוברים בינהםביניהם וכוללים פינות ישיבה, אח מרכזית בנויה מגרניט לברדור שחורה, וחלונות גדולים אל הגן הגדול המקיף את הבית. בפינת המוזיקה מוצב [[פסנתר כנף]] נדיר, מעץ [[רוזווד]], מתוצרת יוליוס בלוטנר (Julius Bluthner). הפסתנר השתייך בעברו למלחין הצרפתי [[אריק סאטי]].<ref name=":0" /><ref>{{צ-ספר|מחבר=Veronique Wintgens|שם=Les Instruments de musique à Bruxelles et en Wallonie: inventaire descriptif|מקום הוצאה=Liège|מו"ל=Mardaga Editions|שנת הוצאה=1992|עמ=169}}</ref> חדר האורחים מקושט במגוון עשיר של וילונות ושטיחים מודרניים מיצירותיו של המעצב ההולנדי יאפ גידינג (Jaap Gidding). הצבעים בשטיחים נבחרו בהשראת ציורו של קס ואן דונג'ן - "החושבת".<ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=https://www.artlistings.com/Magazine/Ten-paintings-stolen-from-Van-Buuren-Museum-in-Brussels-74227|הכותב=|כותרת="The Thinker"|אתר=יצירתו של קיס ואן דונגן שנגנבה מהמוזיאון ב-2013|תאריך=}}</ref> השולחן וחיפוי הקירות בחדר האוכל נבנו על ידי נגר אומן בלגי מעצי [[שקמה|שיקמה]] ורוזווד [[ברזילאי]]. על פי בחירתה של אליס ואן ביורן, בדי הריפוד של מושבי הכסאותהכיסאות בחדר האוכל עשויים משיער [[סוס הבית|סוס]] עדין ביותר. על קירות חדר האוכל מוצגות יצירות של גוסטב ואן דה וויסטינה, ובתקרה מותקנים גופי תאורה יחודייםייחודיים וגדולים בסגנון אמסטרדם. בחדר העבודה של דוד ואן ביורן מוצב שולחן שנבנה בהזמנה מיוחדת עם ציפויים של [[פורניר]] [[אגוז מלך|עץ אגוז]] ועליו משטח כתיבה המצופה עורות [[כריש לבן|כרישים לבנים]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.townsendleather.com/leather/samples/product-lines/Galuchat-Cowhide-(GL)/|הכותב=ראה הסבר ודוגמאות של|כותרת=עורות כרישים Galuchat Cowhide|אתר=באתר חברת Townsend Leather|תאריך=}}</ref> מתקרת  אולם הכניסה תלויה [[נברשת]] בסגנון ארט-דקו שמשקלה למעלה מחמש מאות ק"ג ועוצבה על ידי יאן אייזנלפל (Jan Eisenloeffel). הנברשת נרכשה על ידי דוד ואליס ואן ביורן בשנת 1925 במהלך ביקורם בתערוכת עיצוב ב[[פריז]].<ref name=":1" />

הגן, על כל חלקיו, השונים מהווה חלק בלתי נפרד מהבית. בתחילה היה שטחו של הגן מצומצם אך כיום הוא משתרע על למעלה מעשרה דונם. כיום מכל הגן שלוש חטיבות עיקריות. הגן הציורי, שתוכנן על ידי אדריכל הנוף ג'ולס בוסן (Jukes Buyssens) בשנת 1924, משקף רעיונות עיצוביים בסגנון ארט-דקו וכולל צמחיהצמחייה אקזוטית עשירה. בשנת 1968 נוסף לגן מבוך (השני בלבד בבלגיה) בשטח שנרכש על ידי אליס ואן ביורן בשנת 1960 בצמוד לגן המקורי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Jean-Claude Pechère‏Pechère|שם=Le soleil et l' ombre|מקום הוצאה=Tielt|מו"ל=Lannoo|שנת הוצאה=2008|קישור=https://books.google.co.il/books?id=P21JvALvPNgC&pg=PA163&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|עמ=163-162}}</ref> המבוך תוכנן בהשראת שיר השירים, וכולל שבעה פסלים אבסטרקטים של הפסל הבלגי אנדרי ווילקט (Andre Willequet). החלק השלישי הוא גן הלבבות, בעל הנופך הרומנטי,  שתוכנן בשנת 1970 על ידי אדריכל הנוף הבלגי רנה פשר (Rene Pechere).<ref name=":1" /> בשנת 2012 שופץ הגן באורח יסודי ובשנת 2019 שופץ גם המבוך.<ref>מצגת אודות [https://www.youtube.com/watch?v=Ywg3zMVdQZ4&feature=youtu.be שיפוץ הגן] באתר YouTube</ref><ref>מאמר על [http://patrimoine.brussels/liens/publications-numeriques/versions-pdf/articles-de-la-revue-bruxelles-patrimoines/numero-9/article-9-4/view שיפוץ הגן] במגזין Bruxelles Patrimoines מס' 9, דצמבר 2013</ref>

במוזיאון מוצגות תמונות של דוד בן-גוריון ומכתב בכתב ידו אל אליס ואן ביורן. אליס ביקרה בישראל בשנת 1959 והיתהוהייתה פעילה בקרב חוג ידידי [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]] בבלגיה. בית בלגיה בקמפוס [[גבעת רם|גבעת-רם]] נבנה, ב-1968, תחת השם -בשם "Collegium Belgium Fabiolanum", - ובכספיבכספי תרומתה של אליס ואן ביורן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jta.org/1967/12/22/archive/belgian-queen-joins-patrons-for-hostel-to-be-built-at-hebrew-university|הכותב=|כותרת=על הקמת בית בלגיה בירושלים|אתר=בכספי ואן ביורן|תאריך=}}</ref> בחצר בית בלגיה מצוי שלט המציין את הקשר לדוד ואליס ואן ביורן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://structurae.net/en/photos/165788-belgium-house|הכותב=|כותרת=שלט ההקדשה לוד ואליס ואן ביורן|אתר=בית בלגיה, קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית|תאריך=}}</ref> כמו כן הבניןהבניין החדש של המכון לארכיאולוגיהלארכאולוגיה נבנה ב[[הר הצופים]], לאחר [[מלחמת ששת הימים]], בכספי התורמים מבלגיה והוקדש למלכה אליזבת הבלגית.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archaeology.huji.ac.il/book/institutes-history|הכותב=|כותרת=היסטוריה של המכון לארכיאולוגיה|אתר=באוניברסיטה העברית|תאריך=}}</ref><ref name=":4" />