הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924 – הבדלי גרסאות

מקאדו בן השישים הוביל מיד, הוא היה פופולרי בקרב העובדים בשל תפקודו במהלך המלחמה וגם היה החתן של וילסון, מה שזיכה אותו בנקודות זכות אצל תומכי וילסון. אבל בתחילת 1924, מערכת היחסים שלו עם כמה מהמעורבים בשערוריות הרדינג פגעה בו. אחרי [[התפטרות]]ו ב-1918, קשריו עם אדוארד דוני היו לו לרועץ: הוא ייצג אותו בבית המשפט תמורת מאה אלף דולר, בנוסף לשכר קבוע. עוד חלק מהעסקה קבע שמקאדו יקבל עוד מיליון דולר אם הממשלה המקסיקנית תגיע להסכם טוב עם דוני בנוגע לשדות הנפט שלו בטקסס.

 

 

הפרשה עם דוני הקטינה את רצונו של מקאדו להתמודד על הנשיאות. בפברואר, הקולונל [[אדוארד האוס]] הפציר בו לפרוש. רבים קיוו שלאחר הבחירות המקדימות סיכויו ישתפרו. [[ויליאם ג'נינגס ברייאן]], שתמך במקאדו, טען שהפרשה פגעה בו. רבים מתומכיו טענו שהוא כבר לא מתאים למועמדות. בנוסף לכך, רבים בציבור טענו ב-1918 שהיבחרו לנשיא תהיה רעה. הם טענו שהוא רוצה להילחם במקסיקו ובגרמניה, ושהפריד עובדים לפי גזעים במשרדו. הליברלים טענו שניסה לזכות בתמיכת הציבור, והצביעו על כך שהיה מוכן לשלם מהר את הבונוס ליוצאי הצבא.