אברהם ישעיהו קרליץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏יחסו לתנועת המוסר: כהודעת האנונימי בדף השיחה.
מ הגהה
שורה 289:
 
====יחסו לתנועת המוסר====
החזון איש גילה יחס ביקורתי כלפי רעיונות [[תנועת המוסר]], אף שרחש חיבה לאישיה, חיבה שביטא במכתב לראש [[ישיבת חברון]] הרב [[שמחה זיסל ברוידא]] בהיותו בחור: {{ציטוט|ואני נמצאתי הרבה עם [[נתן צבי פינקל|הסבא ז"ל מסלבדקא]] ועם [[ירוחם ליבוביץ|הסבא ז"ל ממיר]] ועם גדולי תלמידיהון שיחיו וגם עם גדולי [[ישיבת נובהרדוק|גדולי הנוברדקאים]], ותמיד היתה שרויה בינינו אהבה בלי מצרים והיו מסורים אלי בכל לב, ומעולם לא נמנעתי מלהזכיר בקורת בחריפות והם התענגו על זה, כי מטבע החכמים להתענג על {{מונחון|"מיתיבי"|פתיח לשאלות בתלמוד הבבלי, כאן משמש כסמל לקושיה/ביקורת}} יותר מ{{מונחון|"תניא נמי הכי"|פתיח לאסמכתאות בתלמוד הבבלי, מילולית: שנינו גם כך. כאן משמש כסמל להסכמה}}, וגם אני מתענג עליהם, ובפרט על הישיבות הצמודות בתורה ויראה ולא יפרדו...|מקור='''קובץ אגרות''' א:קנד|אנגלית=}}
 
בשונה ממתנגדי תנועת המוסר בתקופת כינונה באמצע [[המאה ה-19]], שמתחו ביקורת על אנשיה והאשימו אותם בקרבה רעיונית ל[[תנועת ההשכלה היהודית]], החזון איש, שנדרש לנושאים אלו במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]], כבר לא פקפק בכיוון זה. הוא סבר כי תפיסתה של תנועת המוסר, שלפיה מידות מתוקנות כשלעצמן יכולות להעניק לאדם כלים להתגבר על נטיותיו הטבעיות וליישר את דרכו לקווים הנדרשים לפי ההלכה, מוטעית. לדעתו, במבחן המציאות, בעת משבר או התנגשות ערכים, ישוב האדם לפעול לפי הנטייה הטבעית: {{ציטוטון|בהִפָּגשו בתעצומות עם רעהו, בטח יחרץ משפטו כנטיותיו הטבעיות. ואף אם הנן מתוקנות, לא יתאימו לעתים קרובות עם ההלכה השמימית|אמונה וביטחון ג:ג}} יתר על כן, ייתכן כי דווקא מידותיו המתוקנות ומודעותו אליו יביאו את השם מבטחו בלימוד המוסר לביטחון בכוח הכרעתו של שכלו, גם במקרי שגיאה.