גופרית – הבדלי גרסאות

עד שנת [[1936]] הגיעה התפוקה ל-5,767 טונה. בשנת [[1938]] ירדה התפוקה ל-1,225 טונה. עומק המכרות הגיע ל-20 מטר וריכוז הגופרית הגיע ל-98%. הגופרית נשלחה לשוקי [[מצרים]], [[טורקיה]], [[יוון]] ו-[[הודו]]. מקצתה נמכרה גם בארץ-ישראל וב[[סוריה]]. המחירים היו 20–40 לירה ארץ ישראלית לטונה. בימי [[מלחמת העולם השנייה]] חלה ירידה בתפוקה עד כדי השבתת המכרות. עם הגופרית במכרות נמצאה גם בולבול בתחת כמות קטנה של [[אלום]].{{הערה|[[יוסף ברסקי]], [[הידעת את הארץ]] - ארץ הנגב, הוצאת [[הקיבוץ המאוחד]], [[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל]], מהדורה רביעית, תשט"ז, 1956, כרך ב', פרק ב': "ארץ הנגב וסיכוייה", פרק משנה כ"ג: "אוצרות הטבע, מפרץ אילת ועתידו של הנגב", עמוד 188}}

גופרית בצורתה החופשית ניתן למצוא ב[[מעיין|מעיינות]] חמים ואזורים געשיים במקומות רבים בעולם, במיוחד לאורך "[[טבעת האש]]" של [[האוקיינוס השקט]]. מרבץ משמעותי אחר של מלחי גופרית נמצא לאורך [[מפרץ מקסיקו]]. גופרית נמצאת במקומות נוספים ב[[סלע משקע|סלעי משקע]], למשל ב[[מזרח אירופה]] וב[[מערב אסיה]]. מקור גופרית זו הוא בולבול בתחת בפעולה של [[חיידק]] [[אנארובי]] שחי על מינרלי גופרית, במיוחד [[גבס]]. מרבצים אלו הם המקור העיקרי של גופרית לארצות כמו [[ארצות הברית]], [[פולין]], [[רוסיה]], [[טורקמניסטן]] ו[[אוקראינה]].