ויקיפדיה

תסמונת וולף–פרקינסון–וייט – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הערת שוליים, תקלדה
אין תקציר עריכה
שורה 11:
כ-40% מהאנשים הלוקים בתסמונת אינם מפתחים סימפטומים אף פעם, אך חולים מסוימים עשויים לסבול מסימפטומים בדרגות חומרה משתנות.{{הערה|שם=Kim2017|{{Cite journal|title=Long term risk of Wolff-Parkinson-White pattern and syndrome.|last=Kim|first=SS|last2=Knight|first2=BP|date=May 2017|journal=Trends in Cardiovascular Medicine|issue=4|doi=10.1016/j.tcm.2016.12.001|volume=27|pages=260–268|pmid=28108086}}}} התסמינים שעלולים להתרחש הם [[טכיקרדיה|דופק מהיר באופן חריג]], [[הפרעות קצב|הפרעות קצב]], [[קוצר נשימה]], [[סחרחורת]], [[התעלפות]] ולעיתים רחוקות [[דום לב]]. הפרעת הקצב השכיחה ביותר המתרחשת אצל חולים אלו מכונה [[AVRT]] - סוג של [[טכיקרדיה על-חדרית]] התקפית.
 
הגורם ל-WPW בדרך כלל אינו ידוע. מספר קטן של המקרים נגרם עקב [[מוטציה]] של ה[[גן (ביולוגיה)|גן]] PRKAG2, מוטציה [[גנטי]]ת שהאדם [[תורשה|יורש]] מהוריו, במקרה של [[יחסי דומיננטיות|דומיננטיות אללית]]. אצל הלוקים בתסמונת וולף–פרקינסון–וייט, המסלול הנוסף קיים כבר בזמן הלידה ויכול להתבטא אז, אך לרוב, הדבר אינו מתגלה בגיל צעיר. הסימפטומים מופיעים לרוב לראשונה בגילאי 15-25. לעיתים מקושרת התסמונת למומים מולדים אחרים כגון [[אנומליה על שם אבשטיין]]{{הערה|שם=הערה3הערה2|[https://www.heartcare.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%91/%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%91-%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%A2-%D7%A9-%D7%90%D7%91%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-ebstein-s-anomaly "קרדיולוגיה מהלב"]}}.
 
התסמונת מאובחנת ב[[אלקטרוקרדיוגרם]] על ידי [[מרווח PR]] קצר וקיומו של גל דלתא. הטיפול בה עשוי לכלול ביצוע [[אבלציה]] - פרוצדורה במהלכה נצרב סיב ההולכה החלופי כך שהוא אינו מסוגל להוליך יותר את הזרם החשמלי.
שורה 20:
ב[[מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב|מערכת הולכה חשמלית]] תקינה, דחף חשמלי ראשוני (דה-פולריזציה) מופק על ידי [[קשר הגת והפרוזדור|הקוצב הראשי]] של הלב, עובר בעליות הלב וגורם להפעלתן, ומשם מגיע אל [[קשר הפרוזדור והחדר]] (AV node). קשר הפרוזדור והחדר משהה את התקדמות הדחף החשמלי לפרק זמן של 120–200 [[מילישנייה|מילישניות]] בטרם ממשיך הדחף אל חדרי הלב. להשהיה זו חשיבות רבה על מנת לאפשר לעליות לסיים להתכווץ ולהעביר את הדם שבהן אל החדרים, בטרם יופעלו החדרים עצמם ויתכווצו. במצב תקין מהווה קשר הפרוזדור והחדר את המעבר החשמלי היחיד בין העליות והחדרים, כך שרק דרכו יכול לעבור דחף חשמלי.
 
תסמונת וולף–פרקינסון–וייט היא מצב שבו קיים סיב חשמלי נוסף ("Accessory Pathways") המאפשר מעבר של דחף חשמלי בין העליות והחדרים ובכך יוצר מעקף ופוגע בבלעדיותו של קשר הפרוזדור והחדר. סיב ההולכה הנוסף מכונה "סיב הולכה על שם קנט" ("Bundle of Kent"){{הערה|שם=הערה2הערה3|[https://litfl.com/pre-excitation-syndromes-ecg-library/ Pre-excitation Syndromes - Life in the Fast Lane]}} והוא עשוי לאפשר מעבר של דחף חשמלי מהעליות אל החדרים בלבד (במסלול האנטרוגרדי), מהחדרים אל העליות בלבד (במסלול הרטרוגרדי), או לשני הכיוונים. המצב הנפוץ ביותר הוא הולכה דו כיוונית, הולכה רטרוגרדית בלבד נפוצה בכ-15 [[אחוז]]ים מהמקרים ואילו הולכה אנטרוגרדית בלבד כמעט ואינה קיימת{{הערה|שם=הערה2הערה3}}.
 
אם הסיב העוקף מאפשר הולכה אנטרוגרדית מהעליות אל החדרים, דחף חשמלי שיגיע מכיוון הקוצב הראשי צפוי לעבור אל החדרים בשני מסלולים נפרדים. המסלול הראשון הוא המסלול התקין - קשר והפרוזדור והחדר שהוא סיב איטי הדואג להשהות את הדחף בטרם מעברו אל החדרים, ואילו השני הוא הסיב העוקף, שהוא סיב מהיר יותר למעבר ואינו מעכב את הדחף החשמלי. הבדל נוסף בין שני סוגי הסיבים, הוא שהסיב העוקף דורש תקופת התאוששות (תקופה רפרקטורית) ארוכה יותר בטרם יהיה זמין לקליטת גירוי חשמלי חדש, ואילו קשר הפרוזדור והחדר לעומת זאת, אמנם מוליך את הדחף החשמלי באופן איטי יותר, אך הוא דורש פרק זמן קצר יותר להתאוששות, כך שהוא צפוי להיות זמין מהר יותר לקבלת גירוי חשמלי נוסף.
 
סיב עוקף המאפשר הולכה אנטרוגרדית צפוי לגרום להפעלה מוקדמת מהתקין של החדרים, זאת בשל היעדר השהיה של הדחף החשמלי בקשר הפרוזדור והחדר. בתרשים [[א.ק.ג.]] יתבטא קיומו של סיב מסוג זה במרווח P-R קטן מ-3 משבצות קטנות, המעיד על היעדר עיכוב של הדחף החשמלי, ובגל דלתא שיקדים את קומפלקס ה-QRS ומבטא את מעברו של הדחף החשמלי במסלול שאינו קשר הפרוזדור והחדר{{הערה|שם=הערה2הערה3}}.
 
אם הסיב העוקף מאפשר הולכה רטרוגרדית בלבד (מהחדרים אל העליות), הדחף החשמלי שיוצא מהקוצב הראשי יעבור אל החדרים אך ורק דרך קשר הפרוזדור והחדר, כמו שהוא עובר במצב התקין, כך שהחדרים לא יופעלו מוקדם מהתקין. במצב זה לא ייראו שינויים בא.ק.ג. ועל כן מכונה הסיב העוקף במצב זה "סיב נסתר" או "מסלול נסתר" ("Concealed pathway").
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/תסמונת_וולף–פרקינסון–וייט"