דוד נמרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏משפחתו: תיקנתי דקדוק
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
מ הוספת קישור לנמל חיפה
שורה 5:
נמרי נולד בעיירה סקידל בפלך גרודנה ב[[פולין]] (כיום בבלארוס) לינטה ונחום למפרט. הבית היה בית יהודי ציוני פעיל והילדים היו חברים בתנועות נוער ציוניות. בנעוריו בסקידל אחרי סיום בית הספר, נבחר דוידקה לעבודה בסחר העצים, שהיה העיסוק המרכזי באזור. הייתה זו עבודה פיזית קשה מאד להטעין עצים על קרונות הרכבת ושכרה היה יחסית גבוה. דוידקה הנער עמד בעבודה הקשה לצד סבלים חסונים ובעלי ניסיון. באחד הימים הצליח דוידקה הנער לתקוע באגרופו מסמר לתוך בול עץ, מעשה שעורר התפעלות מכל הסובבים. הגברתן שהתחרה מולו החמיא לדוידקה: "כה צעיר, ממש ילד ובן חייל, ממש פראבוסלאבי!" כבר אז התגלה כאיש עצה ותחבולה ועורר יראת כבוד בלב גדולים ממנו בשנים ובכח פיזי. היה בכך סימן לבאות ליכולותיו וכישוריו. כחניך תנועת [[החלוץ]] [[העלייה הרביעית|עלה לארץ ישראל]] ב-[[1926]] והצטרף לפלוגת חיפה של [[הקיבוץ המאוחד]] (פלוגת ג'ידרו), עמה הצטרף לקיבוץ גשר (לימים קיבוץ [[אשדות יעקב]]) ומונה כמנהל עבודה במפעל החשמל ב[[נהריים]] ב-[[1927]] ומפקד הגנת הנקודה והוא בן 19.
 
ראשי [[ההגנה]] הכירו בכישוריו הלוגיסטיים ומינוהו כממונה על הצד הלוגיסטי ולקצין המבצעים של [[המוסד לעליה ב']] בשנים [[1937]]–[[1947]]. בתפקידו זה היה אחראי למבצעי [[העפלה]] בים, באוויר (במסגרת [[מבצע כנף]] הראשון) וביבשה. וכן לאיתור החופים המתאימים להורדה ולשם כך ערך יחד עם [[כתריאל יפה]] את הסקר הראשון של חופי הארץ. בהגיע האניות היה אחראי להורדת המעפילים מהאניות במהירות, לפני ש[[המנדט הבריטי|השלטונות הבריטיים]] יבחינו בכך. דוידקה נחשב אקטיביסט בהשקפותיו ובמעשיו, יחד עם חבריו אנשי הקיבוץ המאוחד, במאבק מול הבריטים. דוידקה ויגאל אלון תבעו להגיב בפעולות צבאיות כנגד הבריטים ובהנחייתם נדרשו מובילי אניות המעפילים להתנגד לכל ניסיון של הבריטים להשתלט על האניות. כשעמד על הפרק נושא אניות הגירוש בקיץ 1946 שלח דוידקה שדר למוסד לעליה ב' בתל אביב: "אם יגורשו בלי הגבה לא נינקה לעולם". דוידקה היה איש הקשר בין הפלמ"ח והמוסד והאחראי על לשכת הקשר של המוסד בנמלב[[נמל חיפה]]. לשם ההורדה ארגן את "נערי הירקון" (שלימים היו המסד ל[[פלי"ם]]). בהנהגתו הורדו בחופי הארץ כ-60,000 מעפילים שבאו ב-80 אניות. בהעפלה ביבשה מסוריה, לבנון, טורקיה ועיראק, ארגן את הברחת המעפילים מעיראק דרך נהריים במשאיות, שעשו דרכן מעבר הירדן מערבה ובהן הוכנסו המעפילים אל מתחת לרצפת קרשים שהותקנה ברצפת המשאית. על ההעפלה האווירית הסביר לימים כיצד עלה הרעיון: {{ציטוטון|מבגדאד הדרך ארוכה וקשה. הסכומים שרוצים בעד עליית אדם משם הם אגדתיים. אמנם יש שם הרבה נוער, אבל עד היום הזה הזרימה משם היא טיפין - טיפין. ייתכן שנתגבר על כך בחודשים הקרובים תמורת כסף רב}}.
 
במקביל לעשייה זאת עסק נמרי במנהלות של למעלה משלושים מבצעי [[חומה ומגדל]], מהעלייה ל[[תל עמל]] ב-[[1936]], ובהמשך העלייה ל[[עין גב]] (פעמיים), ל[[כפר רופין]], [[נווה איתן]] ו[[בית יוסף]], ל[[שרונה (מושב)|שרונה]], ל[[מעוז חיים]], ל[[גינוסר]] ול[[חניתה]]. רבות מהעליות לקרקע היו באזורים שצפויים להיות סגורים להתיישבות יהודית על פי [[ספר לבן|הספר הלבן]].