התענית – הבדלי גרסאות

בעבר, בתקופתבמשך זמן התענית היו נוהגים נוצרים אדוקים להימנע ממזון ומחגיגות. בתקופה זו נהוגנהגו להתפלל (לבקש מחילה מהאל), לצום (לבקש מחילה מהנפש) ולבקשואף לבקש מחילה מהשכנים. כיום מנהגים אלה אינם נפוצים, והמנהגיםומה הנפוציםשמקובל ביותרכיום הםהוא ויתור על מאכל, או מנהג כלשהו, בזמן התענית וגם- וכן גם מתן צדקה.

על פי מסורות פגניות שקדמו לנצרות, היונחוגו בתקופהבזמן שקדמהשלפני לתעניתמועד תקופה שלהתענית פסטיבלים שונים, לרוב בהקשר לפולחני האביב. תקופהמנהג זוזה שולבהשולב בדת הנוצרית ושיאהושיאו מגיע ב"יום שלישי השמן" או(בצרפתית: [[מרדי גרא]], Mardi Gras). גם ה[[קרנבל]] (מילה שמשמעותה המילולית היא "סילוק בשר"), מצייןציין במקורבנצרות את סיום הזמן שבו מותר לאכול בשר לפני התענית.

במאמרו "[[רבלה]] וזמנו" מצביע [[מיכאיל בכטין]] על ההשפעה העצומה של החגיגה שלפני צום ששת השבועות, שמקדים את חג ה[[פסחא]] הנוצרי, על ה[[ספרות]] בכלל, ועל זרם ה[[מניפאה]] (Menippea) בפרט. בכטין מרחיב את יסוד הקרנבל לרמה ה[[בלשנות|בלשנית]]. לדידו מהות הקרנבל היא חציית הקווים המוכריםהמקובלים, והפיכת הסימניםהמנהגים על פיהם. השולי הופך למרכזי: פעולות הגוף והפרשותיו נהיים מוקד ענייןהעניין, המעמדות הנמוכים תופסים את מרכז הזירה, העבד מוכתר למלך. הקרנבל מוגדרמאתגר על ידיאת המציאות היומיומית המשמימה ומשמש לה כאנטיתזה מאתגרתהקוראת עבורהתיגר, בכך שהוא פותח לדיון מחודש את סמליה. בכטין טוען שהקרנבל מלא בסמלים אמביוולנטיים.דו - משמעיים, "סמלים שמכילים דואליסטיות, ומאחדיםהמאחדים שני קטבים מנוגדים של שוני ואסון". לקרנבל החגיגה שלפני צום ששת השבועות ייחס בכטין משמעות עמוקה עלשל חיי הקהילה - בהציבו אלטרנטיבה פרועה, משוחררת ומאתגרת לשגרת היומיום, המאופיינת בהיררכיה ובניכור חברתי. ה"אחר" משתחרר ותופס את מרכז הבמה.; הכנסייה ומוקדי הכוח הפיאודליים הופכים ליעד של בוז, לעג ופרודיה. הקרנבל מאופיין על ידי מופעיבמופעי ראווה חזותיים, קומדיה ופרדוקסים מילוליים. כל המחסומים החברתיים הרגילים נפרצים, הבדלי מין, גזע וגיל נמחקיםמתבטלים. נותרתנוצרת תקשורת חדשה בגובה העיניים, שמבוססתהמבוססת על "מגע חופשי ומוכר", והפלת מחיצות חברתיות.

בתקופהבתקופת הנצרות הקדומה ה[[צום]] בתקופתבימי התענית היה מחמיר - נאסר על כל מאכל מן החי, והותרה אכילת ירקות בלבד. מאוחר יותר הותרה גם אכילת דגים ועופות. במקרים מסויםמסויימים נאסרה אכילת פירות וביצים - והותרה אכילת מאפים בלבד. בימי הביניים היו כתות נוצריות שצמו כל היום, ואכלו ארוחה אחת בשעות הלילה (בדומהכמו לב[[רמדאן]] המוסלמי), והיו שנהגו לאכול הכול משעתמשעות אחר הצהריים. במרבית ארצות אירופה, עד סוף [[ימי הביניים]] נהגו להימנע מאכילה כלבמשך רוב היום, ולאכולואכלו כל יום ארוחת ערב מבליללא בשר, ביצים, מאכלי חלב אוובלי שתיית אלכוהול.

בנצרות הקתולית, החל מסוף ימי הביניים, נקבע שבעתשבמהלך התענית יש לאכול ארוחת ערבארוחה גדולה בערב, ושתיוביום שתי ארוחות קטנות ביום - ובלבד ששתיהן יחד תהיינה פחות מארוחה אחת רגילה. התענית חלה על כל גבר מעל גיל 18.

בגרמניה נהגו לאכול זנב של [[בונה (בעל חיים)|בונה]], כי הוא נראה כמו דג. במהלך ימי הביניים ו[[העת החדשה]] מספר חיות אחרות הותרו למאכל בזמן הצום, על בסיס היתר דתי: [[ברנטה לבנת-לחי|ברנטות לבנות-לחי]] הותרו באירלנד עד [[המאה ה-11]], על בסיס [[אגדת עם]] כי הברנטות נולדות משיירי עצים הצפים במים, ולפיכך מוצאן מהעץ ודינן כפרי וירק; ה[[קפיברה]], יונק מכרסם המבלה זמן נכבדניכר מחייו במים, הוכשר על ידי הכנסייה הקתולית במאה ה-15 כ[[דג]] לכל דבר ועניין, ולפיכך הותר בצוםבתענית.

כיום, בנצרות האורתודוקסית נהוג לשמור על הכללים שהיו נהוגים בימי הביניים, ולאכול בתקופת התענית ארוחות [[צמחונות|צמחוניות]] בלבד. בנצרות הפרוטסטנטית לא נהוגנהוגה לצוםהתענית כלל.

בארצות הברית ובאירלנד, נוהגים הצמים להפסיק את התענית ב[[יום פטריק הקדוש]] (יש שמפסיקים בכל יום שכזהשבו חל חג זה, ויש המפסיקים תענית רק אם הוא חל ביום שישי), שכן המאכל המסורתי של החגיום פטריק הוא [[בשר כבוש]] וכרוב.

מרבית הפרוטסטנטים והאנגליקנים אינם צמים או נמנעים מאוכל בתעניתבזמן התענית. יש הנמנעים ממאכל אחד בלבד - כגון מיני מתיקהמתיקות, או שוקולד, ויש הנמנעים ממנהג או מפעילות מסויימת (כגון הליכה לקולנוע).