ויקיפדיה

יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
שורה 7:
|שיוך=[[קובץ:Emblem of the United States Department of the Army.svg|22px]] [[צבא ארצות הברית]]
|יחידת אם=פיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית
|סוג היחידה=
|בסיס האם=[[פורט בנינג]], [[ג'ורג'יה]]
|הקמת היחידה=[[19 ביוני]] [[1942]]
שורה 13:
|פירוק היחידה=
|מלחמות=[[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת קוריאה]], [[מלחמת וייטנאם]], [[מבצע זעם דחוף]], [[מבצע מטרה צודקת]], [[מלחמת המפרץ]], [[הפלישה האמריקאית לאפגניסטן]], [[מלחמת עיראק]]
|כוח אדם=
|ציוד עיקרי=
|מפקדים=
}}
 
[[קובץ:US Army Rangers parachute into Grenada during Operation Urgent Fury.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צניחת רגימנט הריינג'רס ה-75 בפלישה ל[[גרנדה]] בשנת 1983]]
'''יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית''' (ב[[אנגלית]]: '''United States Army Rangers''') היא כינוייחידת ל[[כוחות מיוחדים]] ב[[חיל רגלים|חיל הרגלים]] של [[צבא ארצות הברית]] המתמחים בפעולות [[קומנדו]]. יחידות אלו נחשבות ליחידת עילית של חיל רגלים קל המתמחה בפריסה מהירה.
 
== רקע היסטורי ==
היחידה היא יחידה בעלת [[מסורת]] ו[[אתוס]] המגיעים עד ליחידה בשם "רוג'רס ריינג'רס" שלחמה לצד הבריטים ב[[מלחמת הצרפתים והאינדיאנים]] באמצע [[המאה ה-18]], אך אין לה קשר רציף וישיר עם יחידה זו. בעבר היו יחידות דומות שפעלו בשירות שני הצדדים במהלך [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]], וכן בשירות שני הצדדים במהלך [[מלחמת האזרחים של ארצות הברית]] ובמהלך [[מלחמת העולם השנייה]]{{הערה|1שם=ה1|טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113646.pdf להילחם מאחורי קווי האויב], [[מערכות]], 460 (אפריל 2015), עמוד 61.}}.
===מלחמת העולם השנייה===
בשנת [[1942]] הטיל [[צבא ארצות הברית]] על ה[[קולונל]] [[לוסיאן טראסקוט]] ללמוד את המבנה ואופי הפעולה של יחידות [[הקומנדו הבריטי]] על מנת להקים יחידה דומה בצבא האמריקני. טראסקוט המליץ להקים את היחידה במתכונת דומה תחת השם "'''ריינג'רס'''"{{הערה|1=טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113646.pdf להילחם מאחורי קווי האויב], [[מערכות]], 460 (אפריל 2015), עמוד 56.}}. ב[[מאי]] [[1942]] נוסד גדוד הריינג'רים ה-1 ב[[מג"ד|פיקוד]] [[ויליאם דארבי]]{{הערה|1שם=ה2|ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 27-29.}}. דארבי ניצח על הקמת הגדוד בבית הספר של הקומנדו הבריטי שב[[סקוטלנד]]{{הערה|1שם=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 27-29.ה2}}. כמה מלוחמי ומפקדי הגדוד לקחו חלק ב[[הפשיטה על דייפ|פשיטה על דייפ]]{{הערה|1=ירון פלינט, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112155.pdf התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה], [[מערכות]] 408, אוגוסט 2006, עמוד 31.}}.
 
לאחר מכן השתתף הגדוד בפלישה לצפון אפריקה במסגרת [[מבצע לפיד]]{{הערה|1=[[בן מקנטייר]], '''מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה''', תל אביב: [[עם עובד]], [[2010]], עמוד 173.}}. דארבי הוביל את הגדוד ב[[מבצע לפיד#הנחיתות באוראן|נחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 116-141.}}. ב-[[11 בפברואר]] [[1943]] הוביל דארבי את הגדוד ב[[פשיטה]] על מוצב סאנאד שבמרכז [[תוניסיה]], 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים [[איטליה|איטלקים]] מאוגדת קנטאורוצ'נטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 196-229.}}. לאחר מכן לחם הגדוד ב[[קרב רכס אל-גואטר|קרב על רכס אל-גואטר]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 236-241.}}.
 
לאור הישגיו של גדוד הריינג'רס ה-1 הקים דארבי גדודי ריינג'רס נוספים. הוא הועלה לדרגת [[לוטננט קולונל]] ומונה למפקד כוח הריינג'רס ה-6615, הכולל את גדודי הריינג'רס ה-1, ה-3 ה-4 וגדוד הצנחנים ה-509{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 242-247.}}. ב[[פלישת בעלות הברית לסיציליה]] נחת צוות הקרב של הריינג'רס [[נחיתת סער אמפיבית]] ב[[ג'לה]]{{הערה|1=מרטין בלומנסון, "'''פאטון - האיש והאגדה'''", הוצאת [[מערכות]], [[1989]], עמוד 130.}}. ב[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|מערכה על איטליה]] הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים ל[[מארב]] של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 308-313.}}.
 
לאור אחוז הנפגעים הגבוה הוחזרו מפקדי ולוחמי כוח 6615 לארצות הברית במטרה להקים יחידות ריינג'רס חדשות. במהלך [[הפלישה לנורמנדי]] נחתו גדודי הרינג'רס ה-2 וה-5 ב[[חוף אומהה]] וכבשו את [[קרב פואנט דו אוק|פואנט דו אוק]]{{הערה|גל פרל פינקל, [https://www.davar1.co.il/141899/ החטיבה בת 3, אבל עדיין בהקמה], [[דבר ראשון (אתר אינטרנט)|דבר ראשון]], {{כ}} 03.08.2018.}}. בהמשך לחמו באירופה עד תום המלחמה, בין היתר כבש גדוד הריינג'רס ה-2 את [[הקרב על יער הורטגן|גבעה 400 ביער הורטגן]]{{הערה|1=אורן לינצ'בסקי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/113537.pdf ללמוד מהריינג'רים], [[מערכות]] גיליון 457, {{כ}} [[אוקטובר]] [[2014]], עמוד 47.}}. בחזית [[האוקיינוס השקט]] לחם גדוד הריינג'רס ה-6{{הערה|1=המפטון סיידס, '''חיילי רפאים''', הוצאת [[כנרת זמורה ביתן]], [[2005]], עמודים 27-30.}}. וביצע [[הפשיטה על מחנה השבויים בקבנטואן|פשיטה לשיחרור 500 שבויים ממחנה השבויים היפני שבקבנטואן]] אשר ב[[פיליפינים]]{{הערה|1=המפטון סיידס, '''חיילי רפאים''', הוצאת [[כנרת זמורה ביתן]], [[2005]], עמודים 228-232.}}. לאחר המלחמה פורקו גדודי הריינג'רס.
 
בנוסף ליחידות אלו נחשבת [[יחידת הפשיטה 5307]], [[הפושטים של מריל]] (Merrill's Marauders), גם היא לחלק ממורשת הקרב של רגימנט הריינג'רס ה-75. היחידה, בפיקוד גנרל [[פרנק מריל]], הוקמה בינואר 1944 כ[[חטיבה|רגימנט]] המתמחה בסיור, לוחמת ג'ונגל ופשיטה ארוכת טווח. הרגימנט, תחת שם הקוד "גלאהד" (Galahad), יועד לפעול במשימות חדירה ארוכות-טווח בג'ונגלים של [[בורמה]], בעומק הקווים היפנים, בדומה לפעולותיהם של הצ'ינדיטים של הגנרל [[אורד צ'ארלס וינגייט]]. בפברואר [[1944]] נכנסו שלושה [[גדוד]]ים של פושטים לבורמה והרגו כ-800 יפנים בקרבת ולאואובום{{הערה|1=דונובן ובסטר, '''דרך בורמה''', [[הוצאת מטר|מטר]], [[2006]], עמודים 135-144.}}. בשל הפעילות האינטנסיבית כמו גם בשל פגעי הג'ונגל, ובהן מחלות טפילים, סבלו הפושטים של מריל משיעור נפגעים גבוה ובאוגוסט 1944 פורק הכוח ואוחד העם רגימנט החי"ר ה-475{{הערה|1=טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113646.pdf להילחם מאחורי קווי האויב], [[מערכות]], 460 (אפריל 2015), עמוד 57.}}. שתי הספרות האחרונות של רגימנט זה נבחרו כמספרו של רגימנט הריינג'רס במתכונתו הנוכחית.
 
===מלחמת קוריאה===
ב[[מלחמת קוריאה]] נתברר לצבא ארצות הברית כי דרושות לו יחידות מיוחדות למבצעים מיוחדים בעומק האויב. [[ראש מטה צבא ארצות הברית]], גנרל קולינס, יזם את הקמתן של פלוגות ריינג'רס בכל הדיוויזיות של צבא ארצות הברית בקוריאה. ב-[[23 במרץ]] [[1951]], כחלק מ[[מבצע טומהוק]], במהלכו צנחו לוחמי ה[[הדיוויזיה המוטסת ה-101|רגימנט המוטס ה-187]], צנחו שתי פלוגות ריינג'רס במונסאן-ני במטרה לחסום את נסיגת יחידות [[הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית|צבא צפון קוריאה]] ולמנוע את חבירתן לארמייה ה-26 של ה[[צבא סין|צבא הסיני]]. המבצע הוכתר בהצלחה, אולם עם ייצוב החזית בקיץ [[1951]] הסתיים הצורך בפלוגות הריינג'רס והן פורקו. מנגד, בית הספר של הריינג'רס שהוקם ב-1950 ב[[פורט בנינג]] הוסיף להכשיר קצינים מש"קים בחיל הרגלים האמריקני. הללו עברו את מסלול ההכשרה של הריינג'רס ושבו ליחידותיהם{{הערה|1=טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112765.pdf כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי - רגימנט הריינג'רס 75], [[מערכות]] 409-410, [[דצמבר]] [[2006]], עמוד 36.}}.
 
===הריינג'רס כיום===
בשלהי [[מלחמת וייטנאם]], ב[[יוני]] [[1969]], אוחדו כל פלוגות הסיור האוגדתיות של צבא ארצות הברית לכדי רגימנט הרגלים ה-75{{הערה|1שם=טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113646.pdf להילחם מאחורי קווי האויב], [[מערכות]], 460 (אפריל 2015), עמוד 61.ה1}}. בשנת [[1974]] הורה ראש מטה צבא ארצות הברית, הגנרל [[קרייטון אברמס]], על מיסוד יחידות הסיור האוגדתיות לכדי רגימנט הריינג'רס ה-75, אשר יהווה להגדרתו את יחידת החי"ר הקלה הטובה בעולם שתקבע את רף המצוינות לכל הצבא. באותה שנה הוקמו גדוד הריינג'רס ה-1 וה-2. בשנת [[1984]] הוקם הגדוד ה-3 ובשנת [[1986]] הוקם הרגימנט במתכונתו הנוכחית{{הערה|1=אורן לינצ'בסקי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/113537.pdf ללמוד מהריינג'רים], [[מערכות]] גיליון 457, {{כ}} [[אוקטובר]] [[2014]], עמוד 42.}}. בשנים האחרונות השתתפו יחידות של הרגימנט במבצעים הבאים - המבצע הכושל של הצלת [[מבצע ציפורן הנשר]] בשנת [[1979]], המבצע ב[[גרנדה]] ב-[[1965]]{{הערה|1=שון ניילור "'''יום שלא טוב למות בו'''", [[תל אביב]]: [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] - המכון - לחקר הטקטיקה, [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2007]], עמוד 60.}}, המבצע ב[[פנמה]] ב-[[1989]]{{הערה|1=שון ניילור "'''יום שלא טוב למות בו'''", [[תל אביב]]: [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] - המכון - לחקר הטקטיקה, [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2007]], עמוד 80.}}, [[מלחמת המפרץ]] ב-[[1991]], מבצעי ארצות הברית ב[[סומליה]] ב-[[1993]] והבולט שבהם [[קרב מוגדישו]], המבצע ב[[האיטי]] ב-[[1994]], המלחמה ב[[מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)|אפגניסטן]] שהחלה ב-[[2001]] בה צנחו לוחמי גדוד הריינג'רס ה-3{{הערה|1={{mako|שי לוי|הופכים כל אבן: המבצעים הגדולים של המלחמה בטרור|ff7c8ff7a720141006|pzm-magazine|9 בספטמבר 2013}}.}} בקנדהר במסגרת מבצע "קרנף"{{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/12476 חיילי קומנדו אמריקניים נחתו באפגניסטן ותקפו שתי מטרות], [[ערוץ 7]], {{כ}} 21/10/01.}}, [[מלחמת עיראק]].
 
על הרגימנט ה-75 פיקדו בין היתר [[ויין דאונינג]], [[סטנלי מק'קריסטל]], [[ג'וזף ווטל]], [[פול לקאמרה]].
 
== הכשרה ואימונים ==
כיום, רגימנט הריינג'רס ה-75 הוא [[רגימנט]] [[חיל רגלים]] קל המורכב משלושה גדודים, ונחשב ליחידת חיל הרגלים הקלה המובילה בצבא האמריקני. השימוש ביחידה זו הוא בלחימה קונבנציונלית, כנגד כוחות סדירים, כמו גם ב[[לחימה בעצימות נמוכה]] ומבצעים מיוחדים. כדי להתקבל לריינג'רס חייבים החיילים בצבא האמריקני להתנדב פעמיים, ראשית לכוחות המוטסים ושנית ליחידת הריינג'רס. או אז הם נדרשים לעבור מיון אינטנסיבי, בדומה ל[[גיבוש (צה"ל)|גיבושים בצה"ל]] הכולל מבדקים הבוחנים את [[כושר גופני|כושרו הגופני]], כושר ה[[סבולת]] ואופיו של המועמד. הכשרת הריינג'רס מתבצעת בעיקר ב[[פורט בנינג]], בית הספר ללוחמת [[חיל רגלים]] של [[צבא ארצות הברית|צבא היבשה האמריקני]], בו עוברים הלוחמים את קורס הסיירים, וכן ב[[פורט בראג]], המרכז בתוכו את ההכשרות לכוחות מוטסים, בו הם מוכשרים כ[[צנחן|צנחנים]] ומתמחים בביצוע [[איגוף אנכי]] הן בצניחה והן בנחיתת סער באמצעות [[מסוק תובלה|מסוקי סער]]. בשנת [[2015]] השלימו שתי חיילות את קורס הריינג'רס, אולם שלא כשאר בוגרי הקורס הן לא יוכלו להצטרף לשורות רגימנט הרינג'רס ה-75{{הערה|1={{ישראל היום|יוני הרש|לראשונה: שתי נשים ישלימו את קורס ה"ריינג'רס"|307293|19 באוגוסט 2015}}.}}.
 
== ראו גם ==
שורה 57:
{{ויקישיתוף בשורה}}
* יוחאי ורדי, [http://www.yehida.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=204:2009-12-12-19-26-58&catid=26:2009-05-27-20-57-39&Itemid=162 לחימת הכוחות המיוחדים], מבצע חופש נצחי (אפגניסטן, אוקטובר 2002), חלק א' כפי שהופיע באתר "יחידה."
* טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112765.pdf כוחות מיוחדים בסדר כוחות רגימנטי - רגימנט הריינג'רס 75], [[מערכות]] 409-410, [[דצמבר]] [[2006]], עמ' 32-4132–41.
* ירון פלינט, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112155.pdf התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה], [[מערכות]] 408, אוגוסט 2006, עמ' 28-3728–37.
* טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/112268.pdf האם עקרונות המלחמה מתאימים לכוחות למבצעים מיוחדים? - פעילות כוח משימה רנג"ר בסומליה כמקרה מבחן], [[מערכות]] גיליון 416, {{כ}} [[דצמבר]] [[2007]], עמודים 44-5144–51.
* מיכל דניאלי, [http://www.mako.co.il/pzm-magazine/foreign-forces/Article-c422ced0cc2c531006.htm הריינג'רס: הלוחמים האולטימטיביים של צבא ארצות הברית], אתר "פז"ם", {{כ}} 28.02.2012.
* אורן לינצ'בסקי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/113537.pdf ללמוד מהריינג'רים], [[מערכות]] גיליון 457, {{כ}} [[אוקטובר]] [[2014]], עמודים 40-4940–49.
* רס"ן (אל"ם) [[רן בג]] - ישראלי בקורס ריינג'רס - מערכות גיליון 227 ינואר 1973 עמודים 24 -27.
* טל טובי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113646.pdf להילחם מאחורי קווי האויב], [[מערכות]], 460 (אפריל 2015), עמודים 54-6154–61.
 
==הערות שוליים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יחידת_הריינג%27רס_של_צבא_ארצות_הברית"