היסטוריה של יפן – הבדלי גרסאות

המפגש הראשון בין התרבות היפנית לתרבות ה[[אירופה|אירופאית]] התרחש בשנת [[1543]] כאשר סוחרים [[פורטוגל|פורטוגזיים]] הגיעו לאי [[טנגשימה]] שמדרום ל[[קיושו]]. במהלך 100 השנים לאחר נחיתת הפורטוגלים, החלו להגיע אל חופי יפן ספינות מ[[הולנד]], [[ממלכת אנגליה]] ו[[ספרד]] ([[סחר הנאנבאן]]). בעקבות אוניות הסחר החלו להגיע גם שליחי דת. הראשונים שהגיעו היו ה[[מיסיון|מיסיונרים]] ה[[ישועים]] ולאחריהם גם ה[[דומיניקנים]] וה[[פרנציסקנים]], שהחלו בהמרת ילידי המדינה לנצרות. החידוש הטכנולוגי העיקרי שהביאו איתם האירופים היה השימוש ב[[נשק חם]], נשק ששינה את פני המלחמה ביפן ובעקבות כך גם חלק גדול מהתרבות ומתפיסת האחר של היפנים.

 

 

בתחילת המאה ה-19 ניסתה [[האימפריה הרוסית]] לפלוש לאיים הסמוכים ליפן. ניסיון זה גרם ליפנים להחיל את שלטונם בפועל גם על האי [[סחאלין]] והאי [[הוקאידו]], אולם גם צעד זה לא פתח את יפן לשאר העולם. הבידוד היפני נמשך 200 שנים עד שב-[[8 ביולי]] של שנת [[1853]], הגיע לחופי יפן הקומודור [[מת'יו פרי (קצין צי)|מת'יו פרי]], קצין ב[[הצי האמריקני|צי האמריקני]], עם שייטת של ארבע ספינות ("מיסיסיפי", פלימות", "סאראטוגה" ו"סוסקיהאנה"), נכנס ל[[מפרץ אדו]] ([[טוקיו]]), הרעים ב[[תותח]]יו והציג דרישה לשלטון היפני לפתוח את הקיסרות ל[[מסחר]] עם המערב. בשנה שלאחר מכן, שב קומודור פרי ליפן, הפעם עם שבע ספינות, וכפה על היפנים לחתום על "[[הסכם קנגאווה|חוזה השלום והידידות]]", חוזה שמיסד את היחסים ה[[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] בין יפן לארצות הברית. בתוך 5 שנים, חתמה יפן על חוזים דומים עם מדינות מערביות נוספות.