יהושע צייטלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
←‏חייו: ויקיפדיה איננה אמורה להביע דעות בנושאים כגון אלו. מכיוון שבערכו הוא נקרא "רבי", ראוי לקרוא לו כך גם כאן
שורה 4:
צייטלין, יליד [[שקלוב]] (מחוז [[מוהילב]], היום ב[[בלארוס]]), היה בצעירותו תלמידו של רבי [[אריה לייב גינצבורג]] בעל "שאגת אריה". הוא עשה חיל ב[[מסחר]] והתעשר. היה מקורב לנסיך [[גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין|פוטיומקין]] וכשכבשה [[האימפריה הרוסית]] את אזור מגוריו החל לספק סחורות לצבא הרוסי במלחמותיו עם [[טורקיה]]. הודות להצלחתו בסיפוק צורכי הצבא נתמנה ליועץ של חצר המלוכה.
 
עם מותו של פוטיומקין ב-[[1791]] הקים לעצמו אחוזה בעיירה אוסטיה שבמחוז [[מוהילב]], שם העסיק כ-900 איכרים. באחוזתו תמך בתלמידי חכמים משכילים, בהם ר' [[מנחם מנדל לפין]] מסטנוב ורבי [[ברוך שיק משקלוב]], סיפק את כל צורכיהם ואיפשר להם ללמוד בבית המדרש שהקים ולהשתמש בספרייתו העשירה. בשל השילוב בין עושרו והשכלתו הרבנית נשמעה דעתו של צייטלין בענייני הציבור היהודי ב[[תחום המושב]]. הוא תמך במלחמותיו של [[הגר"א]] ב[[תנועת החסידות]], וסייע לרבי [[מנשה מאיליה]] לעמוד כנגד מתנגדיו שביקשו להחרים אותו. צייטלין חיבר הגהות על [[ספר מצוות קטן]], שנדפסו ב[[קאפוסט]] בשנת [[תק"ף]]-[[1820]].
 
בתו שרה התחתנה עם [[אברהם בן ישראל פרץ]], ש[[התנצרות|התנצר]] עם ילדיו; נכדו, גריגורי פרץ, היה מן ה[[דקבריסטים]] - משתתפי [[מהפכת דצמבר 1825]] נגד הצאר [[ניקולאי הראשון]]. נינו היה פרופסור ולדימיר פרץ, חבר [[האקדמיה הרוסית למדעים]], חוקר [[ספרות רוסית]] ופולקלור רוסי. הוא נשפט והוגלה לסראטוב ב-1934, בימי הטרור הסטאליני.