אבק שרפה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:N110 ruuti.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אבק שריפהשרפה]]

'''אבק השריפההשרפה''' הוא חומר [[בעירה]] שהומצא, ככל הנראה, על ידי ה[[סין (אזור)|סינים]] ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]]. עם זאת, קיימים אזכורים לשימוש בחומר דמוי אבק שריפהשרפה בתקופות מוקדמות יותר. האזכור הראשון ביותר לאבק שריפהשרפה הופיע בשנת 142 לספירה על ידי האלכימאי הסיני [[וויי בוייאנג]], שכתב על חומר עם תכונותיו של אבק שריפהשרפה. בספרו "קרבת השלוש" (ספר טאואיסטי בנושא אלכימיה) הוא תיאר תערובת של שלוש אבקות אשר "עפה ורוקדת" בפראות כאשר מציתים אותה. למרות שלא ניתן לדעת האם הוא אכן התייחס לאבק שריפהשרפה, אין בנמצא חומרי נפץ אחרים שהם תערובת של שלוש אבקות.

==אבק שריפהשרפה שחור==

אבק השריפההשרפה השחור (אבש"ש) הוא הראשון מבין הסוגים השונים של אבקות השריפה. עד לאמצע [[המאה ה-19]] השתמשו באבק השריפההשרפה למטרות שעשוע ([[זיקוקין די-נור]]) ולמטרות צבאיות. במחצית השנייה של המאה ה-19 הופסק השימוש הצבאי באבק השריפההשרפה השחור ובמקומו הגיע האבש"ר (אבק שריפהשרפה נטול עשן). כיום משמש אבק השריפההשרפה השחור בעיקר בתחום ה[[פירוטכניקה]].

אבק השריפההשרפה השחור מכיל [[גופרית]], אבקת [[פחם]] (התורמת את ה[[פחמן]] לתהליך ה[[בעירה]]) ו[[אשלגן חנקתי]] המשמש כ[[מחמצן]] של ה[[תערובת]].

תוצרי הבעירה מלמדים כי אין מדובר בתגובה פשוטה. תוצרי הבעירה של אבק שריפהשרפה שחור הם כ־55.91% מוצקים (לרבות [[אשלגן פחמתי]], [[אשלגן גופרתי]], גופרית, אשלגן חנקתי ופחמן); 42.98% תוצרים גזיים (בהם [[פחמן דו-חמצני]], [[חנקן]], [[פחמן חד-חמצני]], [[מימן גופרתי]], [[מימן]] ו[[מתאן]]); 1.11% [[מים]].

היחס האופטימלי ליצירת אבק שריפהשרפה שחור הוא 74.64% אשלגן חנקתי, 13.51% אבקת פחם ו-11.85% גופרית (במסה).

==אבק שריפהשרפה נטול עשן==

אבק שריפהשרפה נטול עשן (אבש"ר) מורכב בעיקר מ[[ניטרוצלולוזה]] ומ[[ניטרוגליצרין]], אינו מייצר עשן בזמן בעירתו, יכול לפתח לחצים גבוהים ביותר ובעל מקדם איכול נמוך.

במאה ה-16 אחד ממקורות אבק השריפההשרפה היה [[גואנו]] - צואת עטלפים. אוניות של המעצמות יצאו לאיים (בעיקר באזור דרום מזרח הודו) והביאו את החומר היבש לאירופה. במהלך המסע חלו רבים מאנשי האניות במחלות זיהומיות עקב המגע עם פרש הציפורים{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=7n6Cg9znFrUC&printsec=frontcover&dq=gunpowder+explosives+and+the+state&source=bl&ots=_EWYpxP44I&sig=J2CdECl-VW4z7lqMQqCOfOGLXpI&hl=iw&ei=33NFTfqfL4uDhQe-1JmbAg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CC0Q6AEwAg הספר אבקת שריפה חמרי נפץ והמדינה] המתאר את התפתחות המדינות והטכנולוגיה סביב כוח ההרג של חומרי הנפץ}}.

באחסנת אבק השריפההשרפה מתמודדים עם שלוש בעיות: על האבקה להישאר יבשה ומוכנה לשימוש, יש למנוע פגיעה חיצונית בחומר בידי אויבים ויש למנוע את הנזק במקרה של תקלה ופיצוץ. בעקבות פיצוץ מחסן אבק השריפההשרפה בעיר [[לוצרן]] ב-[[1701]], הוחלט לחלק את חומר הנפץ בין שני מגדלי אחסנה{{הערה|1=[http://wikimapia.org/6374498/The-Pulver-Powder-Tower The Pulver (Powder) Tower - Luzern]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}.

ב-[[1751]] גרם פיצוץ של כמה חביות אבק שריפהשרפה בעיר [[לבוב]], כנראה כתוצאה מ[[רעידת אדמה]], למותם של 36 אנשים, ביניהם אשתו ובתו של מנהיג היהודים בעיר הרב [[יעקב יהושע פלק]] (פני יהושע).

כיום מאוחסן אבק השריפההשרפה כחלק מהתחמושת אותה הוא מרכיב, ב"בונקרים" - מחסנים תת-קרקעיים ששכבת האדמה ולפעמים גם מתכת ובטון אמורים לספוג הן את הפגיעות החיצוניות מידי האויב, והן את ההדף במקרה שמחסן כזה אכן יוצת, ובכך למנוע נזק לסביבה. התחמושת עצמה בדרך כלל אטומה ללחות ומים, ושמורה בארגזים אטומים, ובהם [[סיליקה ג'ל]] לספיחת הלחות.

*[http://monkeytree.org/silkroad/gunpowder/china3.html השימוש באבק שריפהשרפה בסין ]

* {{דוידסון|ד"ר אבי סאייג|הכימיה של אבק השריפההשרפה השחור|sciencelab/הכימיה-של-אבק-השריפה-השחור|26 בדצמבר 2018}}