סם פקינפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 9:
הוא כתב וביים כמה מן השידורים המצליחים ביותר של אותה תקופה, כולל "Gunsmoke"ו- "Rifleman", ולבסוף יצר שידור משלו, "איש המערב", שכשל לגמרי, אם כי המבקרים התלהבו ממנו.
 
הצלחתו של פקינפה בטלוויזיה הובילה אותו לתעשיית ה[[קולנוע]] ואל הקריירה האגדית שלו. הוא ביים ארבעה-עשר [[סרט קולנוע|סרטים]] במשך הקריירה שלו, כולל כמה מן הסרטים האמריקאים הבולטים ביותר של שנות ה-60' וה-70'. סרטיו, כמו למשל '''[[חבורת הפראים]]''', '''[[כלבי הקש]]''', '''הבריחה''', ו'''פט גרט ובילי הנער''' היו שנויים במחלוקת, אלימים ומהפכניים. הם שינו לנצח את הגבולות המקובלים בקולנוע לגבי תיאורי אלימות, סגנונות עריכה והאפשרות לגלם דמויות לא-סימפתיות ובעייתיות. כיום נתפסים סרטים אלה, על ידי רוב המבקרים, כיצירות מופת וודאיות.
 
השם שיצא לו כבריון קשוח העיב, במובנים רבים, על מורשתו המקצועית. חבריו טוענים, כי יש בכך משום עוול לאיש, שהיה בעל אישיות מורכבת מעבר למה שמייחסים לו. הוא סבל במשך כל חייו מ[[אלכוהוליזם]], היה מכור לסמים ויש טוענים, שהיה חולה נפש ממש ([[הפרעה דו-קוטבית]] או [[פאראנויה]]). הוא התחתן שלוש פעמים, בכולן ללא הצלחה. הפרעתו הנפשית עולה מתיאורי פקינפה כאיש רגוע, נוח לבריות ואמנותי עד שהיה נתקף בחמת זעם ואלימות כלפי עצמו וכלפי אחרים. פקינפה היה בעל אובססייה לכלי נשק ובהתקפי השיגעון היה יורה במראות שבביתו. הדמות הזאת מופיעה כמה פעמים בסרטיו. על אף השם שיצא לו לשמצה, היה בפקינפה משהו, שעורר רגשות כבוד ונאמנות מובהקים אצל חבריו ושותפיו לעבודה, וכמה מהם עמדו לצדו עד סוף חייו.