דודו גבע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Mia www Mia (שיחה | תרומות) פרסומות |
מ הוספת קישור למוצב החרמון |
||
שורה 50:
איוריו של גבע, במיוחד החל בתקופה שאחרי "זו ארץ זו", שבה עדיין השתמש בקו מורכב, מעוגל ומתחכם, התאפיינו בקו פשוט באופן קיצוני, על גבול הילדותי, מרושל ופרוע במכוון. קו זה אפיין במיוחד את איוריו שהופיעו בעיתונות. לצידם, הופיעו בספריו סיפורי קומיקס מתוחכמים הרבה יותר, גם מבחינה סגנונית וגם מבחינה עיצובית כמו "אלנבי בלוז" או "עליות בחופשיות ירידות בבנקאיות" ב"דרדר במדבר" ו"השבת השחורה בזומש", "לגיהנום ובחזרה" ו"באפלת התשוקה" ב"יומן הפקיד", בהן כלל [[פרודיה|פרודיות]] סגנוניות מתוחכמות וניסיונות סגנוניים מורכבים ומופשטים.
גבע הרבה לעסוק לאורך השנים במה שניתן לכנות "המיתוס הישראלי ושברו", במיוחד בהצבת דמויות עטורות תהילה מספרי הילדים האולטרא-ציוניים של תחילת [[שנות השישים]] מול המציאות המשתנה. ב"חסמב"ק בקיבוץ" המופיע ב"יומן הפקיד", למשל, חברי [[חסמבה]] הכבר-מבוגרים נקלעים להרפתקה שבה הם מתבקשים לעזור לזאב כפיר-לביא, "הלוחם האגדי שכבש במו ידיו את [[מוצב החרמון]]". כפיר-לביא מאופיין, לבד משמו (כפיר ולביא הם השמות המקובלים אצל גבע לדמויות שליליות) באפיונים של דמות שלילית טיפוסית: אף ולסת רבועים, בלורית [[בלונד]]ינית ואף זוויתי. בסוף הסיפור, אחרי שהחסמב"קים נחשפים כאסופת [[בורגנות|בורגנים]] [[גזענות|גזענים]] ואופורטוניסטים, מתגלה כי "הבוגד" אינו אלא כפיר-לביא עצמו. "הכפירים הם דגם ההצלחה הישראלית" טען גבע בראיון לעיתון "חדשות" "כרס קטנה, ראש [[סוכנות ביטוח]] וכבר יש לו וולוו. הוא עשוי מפלסטיק, והילדים שלו מפלסטיק וככה נראית המדינה".
פרודיות בולטות אחרות בנימה זו היו על דמויות כמו [[דנידין הרואה ואינו נראה|דנידין]] ("זלמנזל השומע ואינו נשמע" ב"זו ארץ זו"), ספרי "הגביע העולמי" ("אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש"), [[קופיקו]] וספרי ילדים חינוכיים ("סינדרל", "צחיה וזוהמיה", "הנאפאס שאנו מעשנים", "במשפחתנו", "קופיקו באושוויץ"{{הערה|[http://e.walla.co.il/item/671429 קטע מתוך סיפוריו באתר וואלה!, [[15 בפברואר]] [[2005]]]}} ודמות "דני טאליבני") או ההוויה הביטחונית לסוגיה (לדוגמה "א-ב ביטחוננו" או אלבום "מלחמתי"), ועוד. גבע גם הפגין טינה רבה כלפי שני מוסדות מוכרים אחרים ב[[ישראל]]: [[דת]] ו[[צבא]]. פעמים רבות הוצגו אצלו אנשי דת ו[[רב]]נים כבטלנים, נצלנים ושטופי זימה, ואנשי צבא כקהים ואטומים.
| |||