מבצע תרנגול (1956) – הבדלי גרסאות

טולקובסקי הורה לצידון לשוב לעמדת ירי ולהפיל את המטוס המצרי. לאחר תמרוני ייצוב שב המטאור לעמדת ירי מאחורמאחורי המטוס המצרי שהקטין את מהירות טיסתו וכיבה את אורות הניווט. כדי שיצליח לטוס במהירות הנמוכה של המטוס המצרי, פתח צידון [[מדף (תעופה)|מדפים]], הגביר את עוצמת המנועים, "הרים את האף" והתקרב מאד אל האיליושין, עד למרחק של כ-25 מטרים, ופתח שוב באש. הפעם כיוון צידון את הירי לקצה הכנף הימנית של האיליושין, כדי שההסטה לשמאל שגורם הדף התותחים תביא לפגיעה בגוף המטוס. במטח הירי השני התלקח המטוס המצרי והחל נופל מטה כשהוא אחוז להבות. כתוצאה מהמהירות הנמוכה והדף הירי נכנס המטאור שוב להזדקרות ולסחרור שמאלי מסוכן והחל מאבד גובה במהירות לצד המטוס המצרי הבוער. הטייס הישראלי הצליח בקושי להיחלץ מהסחרור, והתייצב בגובה של 300 מטרים בלבד מעל הים. המטוס המצרי נפל לים במרחק של כ-200 ק"מ מחופי [[קפריסין]].