ג'ון מרשל – הבדלי גרסאות

בשלושים וארבע שנות כהונתו היה מרשל המנהיג הלא מעורער של בית המשפט העליון. יותר מאלף פסיקות התקבלו בשנים האלה ו-519 מהן נוסחו בידיו של מרשל עצמו. מרשל הפדרליסט - שנתמנה בידי הנשיא הפדרליסט [[ג'ון אדמס]] ומינויו אושר בידי ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] הפדרליסטי, רגע לפני שהשלטון ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] ובנשיאות הועבר לידי [[תומאס ג'פרסון]] וה[[המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית|רפובליקנים]] שלו - יצר קורפוס של החלטות משפטיות ושל דוקטרינות חוקתיות אשר עיצב במידה רבה את צורת השלטון, הגדיר את יעילות הממשל הפדרלי והניח את הבסיס לעיקרוןלעקרון הריבונות השיפוטית (באמצעות [[פסק דין|פסק הדין]] במשפט [[מרבורי נגד מדיסון]] בשנת [[1803]], שקבע את [[סמכות]] ה[[ביקורת שיפוטית|ביקורת השיפוטית]]). מרשל דגל בריכוז סמכויות בידיו של הממשל הפדרלי בעוד שג'פרסון העדיף הענקת [[אוטונומיה]] רחבה למדינות באיחוד. לפיכך, למרות היותם קרובי משפחה — ג'פרסון ומרשל היו בני דודים — הם היו באותה עת יריבים פוליטיים מובהקים בעלי עמדות קוטביות בקשר לצורת הממשל בארצות הברית. כיום ניתן לומר כי במשך השנים כף המאזניים נטתה יותר לגישתו של מרשל מאשר לזו של ג'פרסון בקשר לעיצובה של מערכת המשטר בארצות הברית.