יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

 

===חכמת ישראל===

ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]] עזב כבר רוב יהודי גרמניה את אורח החיים המסורתי. בהשראת [[חכמת ישראל]], ראשית [[מדעי היהדות|המחקר המדעי של היהדות]], ביקש דור חדש של רבנים [[רפורמי]]ם בהנהגת הרב [[אברהם גייגר]] לערוך שינוי מקיף של יסודות הדת. הרב [[יעקב אטלינגר]] מ[[אלטונה]] עמד מאחורי הגינויים לאסיפותיהם באמצע העשור. בעת המסע הציבורי נגד [[ועידת בראונשווייג]] שנערכה ב-1844 קיבץ [[צבי הירש להרן]] איש אמסטרדם מכתבים מעשרות רבנים. יעקב כ"ץ הצביע על הקונטרס כעדות להפנמה של נסיבות העידן: בעוד שהרבנים המסורתיים ממזרח אירופה ו[[המזרח התיכון]] קראו לשמרנים בגרמניה לפנות לשלטונות כדי שיאסרו את התנועה החדשה, המשיבים במרכז היבשת ומערבה הבינו שאפשרות זו נגוזה. הם השלימו בחירוק שיניים עם סטיית רבים מאוד מחוקי הדת, וניסו רק למנוע את התפשטות האיום ולוודא כי השלטונות לא יתפתו לכפות עליהם את החלטות הוועידה. כמו כן, התבקשו המשיבים לענות בסגנון בהיר המובן להמון העם; העורכים נמנעו מניסוחים הלכתיים סבוכים שכוחם היה יפה לימים שבהם היה צורך לשכנע פוסקים אחרים אך לא יכלו לעמוד במבחן החדש, של דעת הקהל.{{הערה|במיצר, עמ' 59-61.}} עמדה אחרת שנגררו אליה במאבק נגד גייגר, שהרבה לתקוף את המושג של [[מדרש הלכה]] ולהציגו כפרשנות רבנית שרירותית, הייתה הדחקת ההשקפה המקובלת של ה[[רמב"ן]] על התוקף מ[[דאורייתא]] של הנלמד מ[[מידות שהתורה נדרשת בהן]] (שהייתה דומיננטית באשכנז במשך מאות שנים) ואימוץ-מחדש של דעת ה[[רמב"ם]] כי חז"ל בעיקר הסמיכו את הדינים על דרשותיהם ולא למדו אותם מתוכן. ג'יי האריס כתב: {{ציטוטון|הרבנות המסורתית הישנה לא חשה צורך להגן על תקפות התורה שבעל פה ויכלה לאחוז בדעה המוכרת. האורתודוקסיה המתגוננת, לעומת זאת, לא. כך החל השינוי התודעתי שהוביל רבים בתקופה המודרנית לראייה המתעקשת שכולה ממש [[הלכה למשה מסיני]].}}{{הערה|Jay M. Harris, How Do We Know This? : Midrash and the Fragmentation of Modern Judaism, State University of New York Press, 2012. עמ' 164.}}