אנגלית עתיקה – הבדלי גרסאות

הדקדוק של אנגלית עתיקה הואשונה מאוד שונה מהדקדוק של אנגלית מודרנית, ויותר דומה לדקדוק של [[גרמנית]] ו[[שפות גרמאניות]] אחרות. באנגלית עתיקה, כמו בשפות גרמאניות אחרות, היו 5 [[יחסה|יחסות]]: נומינטיב ([[נושא (דקדוק)|נושא]]), אקוזטיב ([[מושא ישיר]]), גנאטיב ([[של (מילת יחס)|שייכות]]), דאטיב ([[מושא עקיף]]), והאינסטרומנטל (תיאור שימוש בכלי מסוים, אך יחסה זו נהפכה לנדירה באנגלית עתיקה) דבר המאפשר גמישות יחסית בסדר המילים, אך [[פועל (בלשנות)|פועל]] העזר (המושא) תמיד מופיע במקום השני והפועל המרכזי מופיע בסוף המשפט ([[צורת סידור המילים V2]]), אבל כדי להפוך אמירה לשאלה, על הנושא ועל המושא להתחלף במיקומם, כך שהמושא נמצא ראשון במשפט. באנגלית עתיקה היו 3 [[מין דקדוקי|מינים לשמות עצם]]: זכר, נקבה ונייטרלי, והמין הדקדוקי של שם העצם משפיע על הטיית היחסה עליו, כך שלכול מין יש סיומת שונה. בניגוד ל[[אנגלית מודרנית]] או גרמנית, באנגלית עתיקה היו 2 צורות ריבוי, ריבוי לזוג וריבוי ליותר מזוג.