מעיין פועם – הבדלי גרסאות

'''מעיין פועם''' הוא סוג של [[מעיין]] [[קארסטקרסט]]י, אשר במקום לנבוע בקצב קבוע, הוא פורץ בקילוחים באופן קצוב כפעימות [[לב]]. ספיקה בלתי רציפה זו נגרמת מאגירתם של [[מי תהום]] בחללים קארסטייםקרסטיים בסלע, אשר מגיעים לסף מילוי מקסימלי, ואז מתרוקנים בבת אחת. משוער שיש רק כמאה כאלה בכל העולם{{הערה|שם=bonacci|1={{קישור כללי|כתובת=https://www.tandfonline.com/doi/pdf/10.1080/02626669109492483|כותרת=Rhythmic karst springs|הכותב=Ognjen Bonacci & Davor Bojanić|תאריך=Feb 1991|אתר=Hydrological Sciences Journal|עמודים=35-47}}}}.

{{ערך מורחב|קארסטקרסט}}

[[מעיין שכבה]] רגיל מקבל את מימיו משכבת [[אקוויפר]], בה נאגרים מי התהום מעל שכבת סלע אטימה ל[[מים]]. האקוויפר לרוב אחיד בצורתו, ומתפשט לרוחב בין שכבות הסלע. [[מעיין קארסטיקרסטי]], לעומת זאת, ניזון ממי תהום השוכנים בתוך חללים שנגרמו מהמסה קארסטיתקרסטית. חללים אלה אינם אחידים בגודלם, עומקם ו[[גובה]]ם. לעיתים מדובר בחללים קטנים, ולעיתים אלה [[מערה|מערות]] ענק, היוצרות [[אגן ניקוז]] תת-קרקעי עצום בגודלו.

אגן הניקוז של מעיין פועם כולל חלל קארסטיקרסטי, המחובר למוצא המעיין באמצעות "צינור" [[סיפון (צינור)|סִיפוֹן]] (ראו תרשים מצורף): נקודת המוצא מהחלל גבוהה ממוצא המעיין, ומעבר המים (הסיפון), ממוצא החלל למוצא המעין, עובר דרך המגיעה לאזור גבוה משתי נקודות אלה. החלל מתמלא במי תהום בקצב קבוע. כל עוד מפלס המים בחלל אינו עובר את רום הסיפון, לא יזרום דבר אל מוצא המעיין, אולם ברגע שהמים בחלל מגיעים למפלס הפעימה, הם זורמים החוצה במהירות, במטרה להתאזן שם, על פי חוק הכלים השלובים. החלל מתרוקן עד לגובה המוצא ממנו, ממשיך להתמלא בקצב קבוע כמקודם, וחוזר חלילה.

[[ארץ ישראל]] מבורכת במעיינות קארסטייםקרסטיים בשל סלעי ה[[אבן גיר|גיר]] וה[[דולומיט]] הנפוץ בה, ב[[הרי יהודה]], [[הכרמל]], [[הגליל]] וה[[חרמון]]. כמות המשקעים באזורים אלה מספיקה כדי לאפשר את היווצרותן של תופעות קארסטיותקרסטיות שונות, ובהן גם מעיין פועם. בין המעיינות הפועמים המוכרים בארץ ניתן למנות את [[מעיינות ראש העין]] המשמשים כמקורות נהר [[הירקון]]; מעיינות ב[[נחל עמוד]] (אחד מהם אף נושא את השם 'עין פועם'), [[עין מבוע]] שב[[נחל פרת]] ועוד.

מעיין פועם אחד שפעימותיו פסקו הוא ה[[גיחון]], שבתחתית [[עיר דוד]] ב[[ירושלים]]. מקורות שונים מלמדים כי מעיין זה פעם עד [[שנות ה-70]]{{הבהרה|בערך על הגיחון כתוב "התיעוד האחרון של פעימות המעיין מובא אצל לואי ונסאן בשנת 1909"}}, וייתכן שזוהי גם הסיבה לשמו ה[[תנ"ך|תנ"כי]], המתבסס על "גיחת" המים לפתע מבטן האדמה. שינויים [[הידרולוגיה|הידרולוגיים]] במערך ה[[עיר]]וני של ירושלים (ואפשר שאף תזוזות [[טקטוניקת הלוחות|טקטוניקות]]), השפיעו על מצב האקוויפר, ובעקבות כך הפך הגיחון בהדרגה למעיין קארסטיקרסטי רגיל, בעל ספיקה רציפה.