ג'וזף ליסטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חייו: עריכה |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{מדען|מקום לידה=[[לונדון]], [[הממלכה המאוחדת]]|מקום פטירה=[[וולמר]] {{אנ|Walmer}}, [[הממלכה המאוחדת]]|מדינה={{דגל|הממלכה המאוחדת||+}}}}
'''ג'וזף ליסטר''' (ב[[אנגלית]]: Joseph Lister; {{תאריך משולב}}) היה [[רופא]] [[אנגלי]], אבי שיטת ה[[חיטוי]] והניתוח המודרני הסטרילי. עד ליישום שיטותיו של ליסטר מנותחים ופצועים רבים מתו בעקבות זיהום בפצעים או חתכים שהתפתח לדלקת חמורה. בעקבות פרסום תוצאות מחקריו של [[לואי פסטר]], כי ה[[חיידקים]] גורמים ל[[דלקת|דלקות]] ב[[עור]], הגה ליסטר את הרעיון להשתמש בתמיסת [[פנול]] לחיטוי פצעים, ציוד ניתוח, תחבושות וסביבת הטיפול כדי למנוע דלקות חמורות בקרב מנותחים ופצועים דבר ששיפר בצורה משמעותית את הסיכוי שלהם לשרוד ניתוחים.
==
ליסטר היה בנו של [[חוקר טבע]] אנגלי. הוא סיים את לימודי ה[[רפואה]] ב[[לונדון]] בשנת [[1852]].
==עבודתו==
ב-[[1856]] שימש ליסטר לשמש כעוזר מנתח ב[[המרפאה המלכותית של אדינבורו|מרפאה המלכותית של אדינבורו]]. ארבע שנים מאוחר יותר מונה למשרת המנתח הראשי ב[[גלאזגו]].
לפני מחקריו של ליסטר בתחום הניתוחים, האמינו רוב האנשים, כולל רופאים וחוקרים, כי זיהומים של פצעים נגרמים עקב נזק כימי כתוצאה מחשיפה ל"אוויר רע", או [[מיאזמה]]. מדי כמה זמן מחלקות [[בית חולים|בבתי חולים]] אווררו בשעות הצהריים, כאמצעי זהירות נגד התפשטות הזיהום באמצעות מיאזמה, אך לא היו מתקנים ל[[רחיצת ידיים]] או לניקוי פצעים של חולה. מנתחים לא נדרשו לשטוף את ידיהם לפני טיפול במטופל; בהיעדר [[תיאוריה]] כלשהי בנושא [[זיהום חיידקי]], נוהגים כאלה לא נחשבו נחוצים. למרות עבודתם של [[איגנץ זמלווייס]] ו[[אוליבר וונדל הולמס האב]], בתי חולים קיימו ניתוחים בתנאים [[היגיינה|לא היגיינים]]. מנתחים באותה תקופה התייחסו ל"סירחון הכירורגי הישן והטוב" והתגאו בכתמים בחלוקי הניתוח הבלתי שטופים שלהם, כ[[סמל סטטוס]] או אות למומחיותם כמנתחים.
בזמן שהיה פרופסור לכירורגיה ב[[אוניברסיטת גלאזגו]], התוודע ליסטר למאמר שפרסם הכימאי והמיקרוביולוג הצרפתי, [[לואי פסטר]]. המאמר הראה כי מזון יכול להתקלקל ב[[אורגניזם אל-אווירני |תנאים אנאירוביים]] אם היו קיימים מיקרו-אורגניזמים. פסטר הציע שלוש שיטות למיגור המיקרואורגניזמים האחראיים: סינון, חשיפה לחום או חשיפה לתמיסות כימיות. ליסטר אישר את מסקנותיו של פסטר בניסויים שערך, והחליט להשתמש בממצאיו כדי לפתח טכניקות חיטוי לפצעים. מכיוון ששתי השיטות הראשונות שהציע פסטר לא היו מתאימות לטיפול ברקמות אנושיות, ניסתה ליסטר את החיטוי הכימי.
בשנת [[1834]] גילה פרידליב פרדיננד רונג (Friedlieb Ferdinand Runge) את התרכובת האורגנית [[פנול]], המכונה גם חומצה קרבולית, אותה מיצה בצורה לא טהורה מזפת פחם. באותה תקופה היה קשה להבחין בין פנול לבין קריאוזוט ( Creosote) - חומר כימי ששימש להגנת קורות-עץ של ספינות ואדני-רכבת כטיפול מונע נגד רקבון. לאחר ששמע כי קריאוזוט שימש לטיפול בשפכים, החל ליסטר לבדוק את יעילות השמת פנול באופן ישיר על פצעים.
לאחר מכן, בדק ליסטר את התוצאות של ריסוס בתמיסת פנול על ציוד, חתכים כירורגיים ותחבושות. ליסטר גילה כי שטיפת הפצעים בתמיסה הפחיתה באופן יוצא דופן את השכיחות של [[נמק]] עקב זיהום. באוגוסט [[1865]] בבית המרפאה המלכותית בגלזגו, מרח ליסטר [[מוך (חומר)|מוך|חתיכת מוך]] טבולה בתמיסת פנול על פצעו של ילד בן שבע, שספג שבר מורכב לאחר שגלגל עגלה דרס את רגלו. כעבור ארבעה ימים הוא חידש את הרפידה וגילה כי לא התפתח שום זיהום, וכעבור שישה שבועות נדהם לגלות שעצמותיו של הילד התאחו, ללא פגיעה ברקמה או מוגלה. לאחר מכן הוא פרסם את תוצאות מחקריו בירחון המדעי The Lancet בסדרה של שישה מאמרים, בין מרץ ל-יולי 1867.
ליסטר הורה למנתחים שנמצאו תחת אחריותו ללבוש כפפות נקיות ולשטוף את הידיים לפני ואחרי ניתוחים בתמיסת פנול בריכוז של 5%. מכשירים נשטפו גם הם באותה תמיסה ועוזרים ריססו את התמיסה ב[[חדר ניתוח|חדרי הניתוח]]. ליסטר הציע גם להפסיק להשתמש בחומרים טבעיים נקבוביים בייצור ידיות של מכשירים רפואיים.
בשנת [[1869]] עזב ליסטר את אוניברסיטת גלזגו. ועבר לאדינבורו נכנס לתפקיד המנתח הראשי באדינבורו במקום חותנו. כפרופסור לכירורגיה באוניברסיטת אדינבורו והמשיך לפתח שיטות משופרות לאספסיס, חיטוי [[חדר ניתוח|חדרי ניתוח]], כולל יישום השיטה של [[עיקור (מיקרוביולוגיה)|עיקור]] כלי הניתוח בחימום. בין אלה שעבדו איתו וסייעו לו בעבודתו שם היה הרוקח הבכיר ד"ר אלכסנדר גאן (Alexander Gunn). בשלב זה שמו של ליסטר נודע לתהילה, וקהלים של 400 איש הגיעו לעתים קרובות לשמוע את הרצאותיו. ככל שהתבררו עוד פרטים על [[תאוריית החיידקים כגורמי מחלות]], התברר שניתן למנוע טוב יותר זיהומים על ידי מניעת כניסת חיידקים לפצעים וחתכים. דבר זה הוביל לעליית הניתוח האספטי (ניתוח סטרילי).
בשנת [[1877]] מונה ליסטר מנתח הראשי ב[[קינגס קולג' לונדון]]. בתקופה זו ניסה שיטות חדשות לחיטוי כמו שימוש ב[[כספית]], כפי שעשה [[רוברט קוך]].
בשנת [[1895]] שימש כנשיא "[[החברה המלכותית]]" והמשיך בפעילותו זו עד [[1900]].
תרומתו הגדולה ל[[בקטריולוגיה]] הייתה פיתוח שיטת המיהולים כדי לקבל תרביות חיידקים טהורות.
במלאת מאה שנה למותו, בשנת 2012, נחשב ליסטר על ידי מרבית העוסקים בתחום הרפואי כ"אבי הניתוח המודרני".
== אותות הוקרה והנצחה ==
| |||