נינוה – הבדלי גרסאות

חורבותיה קרובות לעיר [[מוסול]] ה[[עיראק]]ית בת ימינו, גודלה של העיר המבוצרת בשיא התפתחותה היה: אורך מרבי 4.6 ק"מ, רוחב מרבי 2.09 ק"מ, היקף החומות 11.9 ק"מ, ושטחה 7.3 קמ"ר. מידות אלו מעידות על אחת הערים הגדולות ביותר של העולם העתיק, ואכן כך היא מכונה במקרא "העיר הגדולה".{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|י|יב}}; {{תנ"ך|יונה|א|ב}}.}}. מיקומה במפגש ה[[חידקל]] עם יובל החוֹסְר הביא להפיכתה למוקד [[מסחר]]י חשוב לאורך ה[[היסטוריה]] האשורית.

מספר סברות הועלו בדבר מקור שמה, לפי האחת שורש השם בא מה[[עיר]] ה[[מסופוטמיה|מסופוטמית]] לֶגש, שאחד מפרווריה נשא את אותו השם כעיר, ומתיישבים מאותו האזור הסבו את שמו לשם העיר. לפי סברה אחרת, מקור שם העיר הוא בשם האלה שה[[כת]] לסגידתה עמדה בעיר, היא האלה [[אישתר|אִישְתַר]] שגם נקראה נינה. דעה שמחזקת את השנייה בסברות היא סמלה ה[[כתב הירוגליפי|פיקטוגראפי]] של העיר, [[דג]] בתוך [[בית מגורים|בית]], כאשר לאלה הייתה זיקה ל[[דג]]ים, ואף ישנה קרבה בין שמה השני למילה השמית הקדומה נֻנֻ, שמשמעותה דג (בדומה ל[[נ|נוּן]] ה[[ארמית]] שהתגלגלה לתוך שמות עבריים לדגים '''כגון''' [[שפמנון]], [[אמנון (דג)|אמנון]] ו[[תמנון]]).

היקף החומות הרמות שבנה [[סנחריב]] עמד על כ-12 [[קילומטר|קילומטרים]], כאשר אורך החומה ה[[מערב|מערבית]] (ששכנה לגדות החידקל) עמד על כ-4 קילומטרים, אורך החומה ה[[מזרח|מזרחית]] עומד על כ-5 קילומטרים, אורך החומה ה[[צפון|צפונית]] עומד על כשני קילומטרים ואורך החומה ה[[דרום|דרומית]] עומד על כקילומטר.

* בחומה הצפונית שלושה שערים: המערבי שבהם הוא שער [[סין (אל)|סִין]], המרכזי שער [[נרגל|נֵרְגַל]] והמזרחי שער [[אדד|אַדַד]].

* בחומה הדרומית שער אחד, הוא שער אַשוּר, הנמצא בחלקה המזרחי של החומה, בו עברה הדרך ל[[אשור (עיר)|אשור]] ונימרוד.

* בחומה המערבית חמישה שערים: הצפוני שבהם הוא שער הבארות, אחריו המרכזי שבשערים, שער קוֵאִי (דרכו עברה הדרך לכרכמיש), אחריו שער המדבר, אחריו שער מחסן כלי הנשק ולבסוף הדרומי שבשערים, שער חַנְדֻרִי.

* בחומה המזרחית שישה שערים: הצפוני שבהם חַלַחִי, אחריו שער שִבַּנִבִּי, אחריו שער מֻשְלַל, אחריו השער המרכזי – שער מוּלִיסִי, אחריו שער שַמַש (דרכו עברה הדרך לארבאילו) ואחריו הדרומי בשערים – שער חַלְזִי (שער סנחריב).

נהר החידקל ששינה את מסלולו מימי קדם, הרחק מהעיר, כנראה סחף חלקים מהחומה המערבית של העיר איתו. ויצר רצועת חול המובילה משרידי העיר עד לנהר. נוסף לחומות העיר הוקפה העיר בחפיר, שמולא במימי החוסר על ידי בניית ה[[סכר]] המזרחי. גודלה המרשים לימי קדם ושטחה בן 7,284,371 המטרים הרבועים היה מאפשר, לפי טענות אחדות, את אכלוסם של כ -175,000 איש. למרותעם שדעותזאת, דעות מודרניות יותר, מתעקשותטוענות עלכי המספר הוא 100,000 איש לכל היותר. מחוץ לעיר שכנו גם פרוורים, שמם אִיטַלְבוּ,. הפרווריםאלו חולקו לרבעים, לכל ולכלאחד רובעמהם מושל. העיר הפנימית כנראה שימשה מעין [[אקרופוליס]], שכן לא נמצאו בגבולותיה בתים פרטיים רבים. תעודות עתיקות המתייחסות לעיר טענו כי הייתה העיר הייתה מלאת אוכלוסין, ומכאן שרבים מפרווריה הם חלק ממשי של העיר.

ראשון החוקרים המודרניים בנינוה היה קלאודיוס ג'יימס ריץ' (Claudius James Rich), שחקר את האזור בשנת [[1820]], שנתו האחרונה. הוא סקר את האזור טופוגרפית ומיפה אותו היטב, ממצאיו נתפרסמו בספרו שראה אור שנים אחדות אחר מותו, "עלילת המגורים ב[[כורדיסטן]] ואתר נינוה העתיקה".

[[אשורנצירפל השני]] ערך בדק במקדש עישתר, אך גם העבירו לבירתו נימרוד, היא [[כלח]] ה[[תנ"ך|תנ"כית]]. מספר מהמלכים שהמשיכוהו בנו את מקדשי סין, נרגל, ושמש. [[שלמנאסר השלישי]] יצא לחלק ממערכותיו הצבאיות מנינוה, אך התגורר בכלח. בהתמרדות בנו, [[אשור-דן-אפלי]], כנגדו, צידדה נינוה בבנו, ויש להניח שלא היה מלך אהוד בעיר. [[אדד-ניררי הרביעי]] ו[[סרגון השני]] ערכו אף הם מספר בדקים במקדש [[נבו (אל)|נבו]] שבעיר, והאחרון בנה את מקדש ראש השנה.

ת'ומפסון גילה, כמו כן, את ארמון אַשוּר-שֻם-אֻשַבְּשִי, שנבנה בידי סנחריב ליורשו המיועד, שלבסוף לא ירש את הכס האשורי, כאשר את מקומו תפס [[אסרחדון]].

הוא בנה מחדש את מקדש [[אשור (אל)|אשור]] בעיר, וכמו כן ארמון משל עצמו באזור תל נבי יונס, על בסיס הנשקייה שעמדה במקום. [[אשורבניפל]], יורשו של אסרחדון, ואחרון המלכים החזקים ששלטו באימפריה האשורית, קבע את נחלתו בנינוה, וכמחווה לסבו שיפץ את ארמונו, אם כי בנה לעצמו ארמון הדור בחלקו הצפוני של התל.

[[סין-שר-אישכון]], וקודמו לכתר האשורי, היו מלכים נלאים למדי, בימיו של הראשון מבין השניים שמו המדים מצור לעיר, אך זאת ניצלה. בימי המלך האחרון, כוח מאוחד של מדים ובבלים תחת הנהגתו של [[נבופלאסר|נבו-פלאסר]] (אבי [[נבוכדנאצר השני|נבוכדנאצר, מגלה יהודה]]), תפס את העיר והצית את ארמונותיה, כך מצא את מותו סִן שַר אִשְׁכֻן. הבירה הועברה זמנית ל[[חרן|חַרַן]], בימיו של [[אשור-אובליט השני|אשור-אֻבַּלִיט השני]], וסמוך לכך נפלה האימפריה האשורית כליל.

העיר לא נשכחה לגמרי, והיא אף זוכה לאזכור בידי ה[[היסטוריון]] ה[[יוון העתיקה|יווני]] [[קסנופון]], בתיעודו את [[מסע הרבבה]]. בימי [[קלאודיוס|טיבריוס קלאודיוס נירו קיסר]] הוקמה מושבה על חורבותיה של נינוה. [[בנימין מטודלה]] מזכיר את העיר באחד מספריו וכן ה[[גאוגרף]] ה[[ערבים|ערבי]] [[אבן בטוטה]].